מבקר חופשי

פורסם לראשונה, בשינויים קלים, במוסף "ספרות ותרבות" של "ידיעות אחרונות"

הרומן המפורסם למדי הזה ראה אור במקור ב-1949. עלילתו מתרחשת בצפון אפריקה, בה (בטנג'יר) גם גר, מ-1947 ועד מותו, מחבר הרומן, האמריקאי פול בולס (1910-1999).

הרומן מספר, בגוף שלישי, על פורט וקיט, בני זוג אמריקאים, שיוצאים למסע בצפון אפריקה. הם לא תיירים, אומר פורט, כי אם טיילים. ההבדל? "בעוד התייר ממהר לחזור הביתה לאחר כמה שבועות או חודשים, הטייל אינו שייך למקום זה או אחר, הוא משוטט לאט למשך תקופה של שנים ממקום אחד על פני האדמה למשנהו". לַטייל, אם כך, אין בעצם בית, הוא תלוש. תלוש גם מבחינה רוחנית: "שכן, הוא טען, קיים הבדל נוסף בין תייר לטייל, הראשון מקבל את התרבות שלו בלי תהיות; לא כן הטייל, המשווה אותה לאחרות ודוחה את היסודות שאינם לרוחו". הזרות והתלישות של פורט וקיט כלפי תרבותם נובעת בחלקה מהמלחמה שאך זה נגמרה, מניכור כלפי תרבות המערב: "'אירופה הרסה את כל העולם', אמר פורט". אך התלישות של פורט וקיט נולדה גם מתחושות אקזיסטנציאליסטיות חריפות, מתודעת המוות: "'כשהייתי צעירה – ' 'כמה צעירה?' 'בת פחות מעשרים, אני מתכוונת. נטיתי לחשוב שהחיים הם משהו שצובר תנופה כל הזמן. הם יעשירו ויעמיקו משנה לשנה. אתה ממשיך ללמוד עוד ועוד, מַחכים, צובר עוד תובנות וחודר עמוק יותר אל האמת – ' היא היססה. פורט פרץ בצחוק. 'ועכשיו את יודעת שזה לא ככה. נכון? זה יותר כמו לעשן סיגריה. השאיפות הראשונות טעימות להפליא, ואת לא מעלה על דעתך שהיא תיגמר. ואז פתאום את מבינה שהיא נשרפה כמעט עד הקצה. ואז את נהיית מודעת לטעם המר שלה'. 'אבל אני תמיד מודעת לטעם הרע ולסוף המתקרב', היא אמרה. 'אז את צריכה לוותר על העישון'".

הפרוזה של בולס אינה מחליקה בגרון, היא מעט חתחתית. אבל לרומן יש כוח משיכה ניכר. חלק מהעניין שהרומן מעורר נובע לאו דווקא מהפילוסופיה, כי אם מהפסיכולוגיה, דהיינו מאופיים של פורט וקיט. השניים הם טיפוסים שרוטים באופן מסקרן, שהקשר ביניהם חזק מאד ושברירי מאד בו זמנית. כלומר, הם מעניינים כל אחד לחוד ומעניין מאד גם הקשר ביניהם. "מפני שעבור פורט לאהוב משמעו לאהוב אותה – לא הייתה כל אפשרות למישהי אחרת". אבל אֵימות שנולדות על קו התפר שבין האקזיסטנציאליסטי לנוירוטי מאיימות לרסק תדיר את יכולתו לאהוב. הנה תיאור של אימה כזו, בקטע שהעניק לרומן את שמו: "'השמיים כאן מאוד מוזרים. כשאני מתבונן בהם, לעיתים קרובות יש לי תחושה שיש שם למעלה משהו מוצק שמגן עלינו ממה שמאחוריהם'. קיט נרעדה קלות כשאמרה: 'ממה שמאחוריהם?'. 'כן'. 'אבל מה יש מאחוריהם?' קולה היה חרישי מאוד. 'כלום, אני משער. רק אפלה. לילה מוחלט'". מטרת המסע מבחינתו של פורט היא גם להתקרב אל קיט. אבל הכל פריך כל כך. קיט סובלת מחרדות אובססיביות. ואילו פורט אמנם יכול לאהוב רק אותה, אבל הוא לא נמנע מנשים מקומיות המוכרות את גופן. קיט מצדה לא נמנעת מלשכב עם טאנר, אמריקאי יפה תואר ולא מתוחכם, גלגל חמישי, שהסתפח אליהם ביוזמת פורט.

כל זה דחוס מאד, פסיכולוגית ופילוסופית, ולמרות העניין המוזכר שיש באופי הגיבורים ואף במחשבותיהם היה יכול בכל זאת להכביד על הקריאה ולתקוע אותה. אבל כאן נחלצת לעזרת הרומן האנרגיה והתנועה של המסע, מסעם של שלושת האמריקאים אל לב הסהרה. הנוירוזות וההרהורים הקיומיים נתונים בתזוזה תמידית, נטועים בתפאורה לעיתים מסתורית: "מפעם לפעם נתקלו בקבוצת גברים כהים רוכבים על גמלי מהארה. הם אחזו ברסן בגאווה. עיניהם המאופרות בכחל בהקו מעל לצעיפי האינדיגו שהסתירו את פניהם. לראשונה היא חשה רטט חלש של התרגשות. 'זה די נפלא', היא הרהרה, 'לרכוב על פני אנשים כאלה בעידן האטומי'". אחת התובנות המעניינות ברומן היא התובנה של פורט על כך שדרוש חוסן פנימי על מנת להרהר במשמעות ובאי-משמעות הקיום ("דרוש מרץ לחקור את החיים ואת משמעותם"). והמסע הוא שמעניק לרומן הקיומי הזה את המרץ הדרוש: "הרעיון שמרגע לרגע הוא חודר עמוק יותר אל תוך הסהרה, שהוא עוזב מאחוריו את הדברים המוכרים, המחשבה המתמדת הזאת השאירה אותו במצב של התרגשות מענגת".

אך בשליש האחרון של הרומן המתח מתרפה והאנרגיה נחלשת. אם בשני השלישים הראשונים היו גיבורי הרומן פילוסופיים ונוירוטיים – מצבי תודעה מעניינים – הרי שהשליש האחרון גולש לשני מצבי תודעה בעייתיים מאד מבחינה ספרותית: ההזיה והפסיכוזה. אני נמנע מספוילר ולא מפרט מי הוא ההוזה ומי הוא הפסיכוטי, רק אומר שמפני שאלה שני מצבים בהם התודעה פורקת מעליה אילוצים – הכל יכול לעבור בראשו של ההוזה ובראשו של הפסיכוטי – "העלילה" הופכת להיות קפריזית ושרירותית. נלקח ממנה היופי של המסתבר או ההכרחי. כך שסיימתי את הקריאה ב"שמיים מגינים מעל" ברגשות מעורבים.