פורסם לראשונה, בשינויים קלים, במוסף "ספרות ותרבות" של "ידיעות אחרונות"
הרומן הזה, שראה אור במקור ב-2018, הוא שלישי בטרילוגיה. קדמו לו "קווי מתאר" (2014) ו"מעבר" (2016), שאף הם תורגמו לעברית. קאסק, ילידת קנדה שחיה בבריטניה כיום, היא סופרת מוערכת והטרילוגיה שלה מוזכרת כדוגמה בולטת בדיונים על הגל האוטוביוגרפי של העשור האחרון. אמנם שמה של גיבורת ומספרת הטרילוגיה הוא פיי, לא רייצ'ל. אך היא, כמו קאסק, סופרת בשנות הארבעים שלה, המשתקמת מגירושים כאובים ולה שני בנים קטנים (לקאסק שתי בנות).
אך התו הביוגרפי של הטרילוגיה עמוק יותר מאשר השאלה הרכילותית עד כמה הוא משקף את חייה של קאסק עצמה. שני החלקים הראשונים בסדרה היו לטעמי מהמאורעות הספרותיים החשובים של העשור האחרון כיוון שהם ביטאו ניסיון – מגובּה ביכולת – ללכוד פיסות חיים רוטטות, יומיומיות בחלקן ולא מעוצבות נרטיבית, ואז להפעיל עליהן את הפררוגטיבה האנושית הקיומית של המודעות-העצמית. הפרוזה של קאסק היא כך "פרוזה מסאית", הנוסקת מהקונקרטי לעבר הרפלקסיבי. ואילו נאמנותה למציאות הביאה לאזכורה בצד קנאוסגורד. בכרך הנוכחי אף מופיעה דמות של סופר שמזכירה את קנאוסגורד, שבפיה של סופרת אחרת, שמתארת את כתיבתו, שמה קאסק את המילים היפות הבאות: "הוא הסופר הכי חשוב שלנו כרגע […] לואיס כותב על נושאים ששאר הסופרים הגברים שלנו לא מעיזים לגעת בהם […] חיי משפחה […] חיי היומיום של גברים ונשים וילדים רגילים בפרוורים. אלה דברים שרוב הסופרים חושבים שהם מתחת לכבודם, ובמקום זה עוסקים בפנטסטי או בנעלה, נאחזים בנושאים בעלי חשיבות ציבורית, מן הסתם בתקווה להעלות את קרנם. אבל לואיס גובר על כולם בפשטות, בכנות וביראת הכבוד שלו למציאות". "יראת כבוד למציאות"! מלים נוקבות אלה יכולות לתאר גם את כתיבתה של קאסק.
קאסק גם יצרה מבנה יוצא דופן ועקבי לטרילוגיה שלה. הגיבורה, פיי, למעשה, היא הרבה יותר מאזינה מאשר "גיבורה". היא מאזינה לעשרות שיחות של אנשים שפורשים בפניה את חייהם ואז מנתחים אותם, לעיתים בלוויית הערות ביניים קצרות של פיי.
אבל, ככלל, "קוּדוֹס" (מילה שהגיעה לאנגלית מיוונית עתיקה שפירושה תהילה או שבחים ומוזכרת באחד הדיאלוגים ברומן) מוחש כנפילה רבתי ביחס לקודמיו. לעיתים אף נדמה שהרומן הוא פרודיה לא מכוונת על שני החלקים הקודמים המעולים. פיי טסה להשתתף בפסטיבל ספרותי (לא בגרמניה, כפי שכתוב בגב הכריכה; לדעתי מדובר בארץ אירופאית דרומית, אולי פורטוגל) ומשוחחת בו בעיקר עם סופרים ואנשי תעשיית ההוצאה לאור במתכונת השגורה של שני החלקים הקודמים. חלק מהשיחות עוסקות בכתיבה ובספרים וחלק ניכר מהן עוסקות בטראומות גירושים והתמה הפמיניסטית, שהייתה נוכחת גם בחלקים הקודמים, דומיננטית כאן. לעיתים השיחות משלבות בין שני הנושאים ("מאז הערב המשותף שלנו באמסטרדם היא פרסמה כמה רומנים, אמרה לי, וכן ספר עיון על הקנון הספרותי המערבי, שלטענתה צריך להוציא ממנו גברים רבים ולהיכנס במקומם נשים רבות"). אולם, במקרים רבים, הן הסיפורים והן הלקחים הנלמדים מהם לא משכנעים, לא קולעים. לפעמים, הלקחים נאפים בקלות רבה מדי מסיטואציות כמו מוזמנות עבורם – ובה בעת, כמה מוזר, הם לא מותאמים. הנה דוגמה לאנקדוטה ולקח בצידה שפשוט אינם קולעים; האנקדוטה טריוויאלית ואילו הלקח פומפוזי ולא מושחז. "הוא שאל אותי מה דעתי על המלון, ואמרתי שמשום מה המעגליות שלו מבלבלת אותי. 'כבר ניסיתי כמה פעמים להגיע למקום מסוים וחזרתי לנקודת המוצא. לא ידעתי', אמרתי, 'שעצם האמונה שמתקדמים מהותית כל כך לניווט, כמו גם ההנחה שהדברים שהשארנו מאחור נותרים במקומם'". בנוסף, דמויות רבות אקסצנטריות מדי וחלק ניכר מהשיחות אינן אמינות במובן זה שהן ארוכות מדי או חושפניות מדי בהינתן הקונטקסט בו הן נערכות; מלאכותיוּת שלא אפיינה את שני החלקים הקודמים בטרילוגיה. דוגמה לכך היא מראיינת (!), שבאה לראיין את פיי, שנושאת מונולוג ארוך ובסיומו פשוט מסתלקת מזירת הריאיון מבלי לראיין ("'נדמה לי שיש לי כל מה שאני צריכה', אמרה. 'למעשה, בדקתי את כל הפרטים לפני שהגעתי. זה מה שאנחנו העיתונאים עושים בימינו', היא אמרה. 'יום אחד בטח יחליפו אותנו בתוכנה'"). גם העובדה שהשיחות נערכות בעיקר עם אנשים הקשורים לתעשיית המו"לות יוצרת מוגבלות וצרות אופק של הרומן הזה.
הרומן משתפר מעט מאמצעו. פה ושם, גם קודם לכן, מבליחה תובנה מעניינת וקולעת (הנה למשל, על תבוסתנות בתעשיית המו"לות לעומת תעשיות אחרות, שעליה מעידה מוציאה לאור: "כשלנו בשיווק המוצר שלנו, אולי מפני שאנשי ספר מאמינים בסתר ליבם שהתעניינות בספרות היא חולשה, מין פגם שמבדיל אותם מסביבתם. אנחנו המוציאים לאור, אמרה, יוצאים מנקודת הנחה שלאיש לא אכפת מספרים, בניגוד ליצרני קורנפלקס למשל, שמאמינים שהעולם זקוק לקורנפלקס כשם שהוא זקוק לשמש זורחת בבוקר"). פה ושם ישנם רגעים מרגשים בשיחות. אבל, ככלל, הכרך השלישי הינו סיום לא מוצלח לשני קודמיו המשובחים.
מבקר חופשי 