"הסודות של איסטאון" (סדרה של HBO, בכיכובה של קייט וינסלט, המשודרת בארץ ב"סלקום טיוי") היא באמת סדרה טובה מאד. ואחד הגורמים לכך שהיא כזו היא שמוצגים בה אמריקאים לא גרוטסקים.
חידוש עצום.
אמנם מוזר לטעון שהנורמליות היא המאפיינת את בני העיירה בפנסילבניה שבה מתרחשת הסדרה, עיירה בה נערות נכנסות להיריון לפני גיל 18 והתמכרויות לסמים הן מכת-עיירה. ובכל זאת, מזמן מזמן לא ראיתי סדרה אמריקאית שבה הדמויות הן בני אדם, לא מוקצנות/ מסוגננות יתר על המידה/ הופכות-לסמל-משום-איזה-ריאליזם-חסר-פשרות.
אמריקאים לא רעים מאד, לא טובים מאד, לא יפים מאד, לא רקובים מאד, לא אקסצנטריים מאד, לא גזענים מאד, לא דתיים מאד, לא חילונים מאד, לא מאפיונרים מאד, לא אנשי פרסום נוצצים מאד, לא אפלים מאד, לא נאיבים מאד.
כאמור: אמריקאים לא גרוטסקים.
חידוש עצום.
שני יסודות שתרמו לנורמליות:
סוגיית הגזע מטופלת בנונשלנטיות. המפקד של מֶר (הבלשית הגיבורה בכיכובה של וינסלט) שחור *ובלי שזה עניין*. התושבים השחורים הם חלק אינטגרלי ממרקם החיים בעיירה. *ובלי שזה מוצג לראווה*. הסדרה לא מסריחה מדידקטיות פרוגרסיבית.
התושבים הולכים לכנסייה (רבים מהם קתולים, ממוצא אירי, אם אני מבין נכון) בלי שהדת נתפסת כשטנית, כסמל לפונדמנטליזם האמריקאי, ובלי שהיא נתפסת כמושיעה, בלי שהסיפור מזדהם בקיטש של חסד נוצרי.
*
יש לסדרה גם מבנה תסריטאי מעניין. למי שחושש מספוילרים שיעצור כאן: הסדרה מסתיימת פעמיים לפני שהיא מסתיימת באמת. אבל התחכום התסריטאי פחות עניין אותי מאשר המפגש עם אמריקאים בשר ודם, ובעיקר כאמור, אם הנקודה לא הובהרה: לא גרוטסקים.
מבקר חופשי 