ברנר וענייני דיומא

בהכנת דבר מה אחר לכתיבה, נתקלתי פעם נוספת בקטע הזה מ-1913 (!) של י.ח. ברנר והתפעלתי ממנו שוב כבפעם הראשונה.

ריאליזם מפוכח, צונן, כנגד חברו ר' בנימין (לימים ממקימי "ברית שלום") ומאמר פובליציסטי שכתב האחרון ובו טען שיש להציג את הציונות כברכה גם לערבים ולחתור עמם לשלום ולרעות.

ברנר יוצא נגד סנטימנטליות ושקרים-עצמיים: מלחמה בינינו לבין הערבים תהיה גם תהיה כי יש כאן אינטרסים סותרים. שנאה יש ושנאה תהיה בין שני העמים. וצריך לדעת גם איך להיות "מלא-שנאה" לעתים, מוסיף ברנר (!).

"אבל קודם כל – הבנת אמיתות-המצב, קודם כל – בלי סנטימנטאליות ואידיאליות".

ברנר, אני מניח, לו חי היום, היה סבור שניתן אולי להגיע לפשרה עם הפלסטינים על חלוקת הארץ. ברנר גם התנגד נחרצות לספרות מיליטריסטית המפארת את המלחמה וסוגדת לכוח (זה נושא המאמר הקטן ששקדתי עליו ובדרך נתקלתי בקטע הזה). אבל ברנר, אני מסיק ומניח, היה סבור שצריך להגיע לפשרה לא מתוך פנטזיות רגשניות ועיוורון על תוקפנותם של אויבינו, ואך ורק לאחר שהפלסטינים יבינו שלא יוכלו לעוקרנו מכאן.

ונראה שחלק מהם זקוקים לתזכורת על כך.

הנה לב טיעונו נגד הפציפיזם של ר' בנימין (שמו הספרותי של יהושע רדלר-פלדמן):

"לא, מפורש הנני אומר: סוג מאמרים פובליציסטיים שכזה הנהו מזיק. פשוט, מזיק. ואם לא מהצד המעשי (מצד זה הלא אין מה להתירא…), הרי מהצד התוֹכי. בסוג זה יכולל גם המאמר “היכל-השלום” של ר' בנימין (ב“התורן”, חוב' א'). כי ביחס אידיאלי שכזה אל העולם, בחלומות-ילדות ויפי-נפש כאלו, שאין להם יסוד באינסטינקטים הכי-עמוקים של האדם, יש, לדעתי, איזו אי-מוסריות, כן, אי-מוסריות, בהיותם בבחינת אבק פורח, בהיותם נובעים מאי-קליטה כראוי את כל מרירות-המציאות.

מה, ר' בנימין, יש לדבר על “היכלי-שלום”, כמו איזו מרת פוֹן-זוּטנר [פציפיסטית ידועה, כלת פרס נובל לשלום 1905! – א.ג.], בעת שאנו, עד כמה שיש עוד רוח-חיים בנו, הרי היינו מאושרים, אילו היתה לנו איזו אפשרות לשפוך את דמנו ודם-אחרים על ארץ-מולדת יהודית, אילו היתה לנו איזו אפשרות למסור את עצמנו ואת בנינו לקסרקטין של אנשי-צבא יהודים;

מה, ר' בנימין, יש לדבר על אהבה לשכנינו בני-הארץ, אם אנו אויבים-בנפש, כן, אויבים? מה יש להכניס בכלל אידיאולוגיות ליחוסים שבין עם לחברו – והיא לא תצלח? היחס האידיאלי כוזב הוא בכל, מאז ומעולם.

והמצב כאן הלא ידעת: בארץ-ישראל הקטנה יושבים, מלבד יתר יושביה, לא פחות משש-שבע מאות אלף ערבים, שהם, למרות כל ירידתם ואי-קולטוריוּתם, אדוני-הארץ בפועל ובהכרה, ואנו באים לחדור אליהם ולגור בתוכם, יען כי ההכרח יאלצנו לזה.

שנאה בינינו כבר יש ומכרחה להיות – והיא תהיה.

הם חזקים מאתנו בכל המובנים, ובידם לשימנו כעפר לדוש, אבל אנו, בני-ישראל, כבר התרגלנו לגור חלשים בין חזקים, ועלינו, איפוא, להיות נכונים גם פה לתוצאות השנאה ולהשתמש בכל האמצעים שבידינו החלשות בכדי שנוכל להתקיים גם פה. הלא רגילים אנו, הלא מוקפי-שנאה ומלאי-שנאה – כן, מלאי-שנאה, כך צריך להיות! ארורים הרכים האוהבים! – הננו חיים מאז נהיינו לעם.

אבל קודם כל – הבנת אמיתות-המצב, קודם כל – בלי סנטימנטאליות ואידיאליות."

בקישור, המאמר המלא מפרויקט "בן יהודה", שמכיל גם ביקורת ספרות נפלאה בעומקה ודקותה (בין היתר: ביקורת שלילית על סיפורים של עגנון. ברנר, כידוע, היה תומך ופטרון של העילוי הספרותי הצעיר אך לא חשך שבטו ממנו כשחשב שסיפוריו אינם טובים. ואכן, עגנון, למיטב הבנתי, לא כלל סיפורים אלה המבוקרים כאן לשלילה בכתבים שנערכו על ידו בחייו!).

בתקווה לימים שקטים וכן, גם לניצחון על אויבינו.

חג שמח!

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אפרת  ביום מאי 16, 2021 בשעה 10:28 PM

    מיהם "אויבינו" שאתה כה מייחל לנצחם?

    • אריק גלסנר  ביום מאי 16, 2021 בשעה 10:35 PM

      תנועה בשם חמאס. ראי בויקיפדיה.

      • אפרת  ביום מאי 17, 2021 בשעה 9:11 AM

        אריק,
        בימים כאלה צריך לייחל לשלום ולפיוס ולא ל"ניצחון". המייחלים לניצחון משני צידי קו הגבול הם הפוליטיקאים הצינים שעושים בנו שפטים. ניצחון שעולה בחייהם של אזרחים חפים מפשע הוא תבוסה מוסרית.
        ייתכן ש"אויבינו" האמיתיים אינם החמאס (הם אויבי העם האומלל שלהם), אלא נבחרינו ובראשם בנימין נתניהו וחבר מרעיו.

  • אריק גלסנר  ביום מאי 17, 2021 בשעה 9:27 AM

    אפרת, אני ממש לא מקבל את ראיית העולם הזו. יש כאן ארגון שחרת על דגלו את השמדת ישראל, שאגר 50 אלף רקטות כדי לרצוח בנו כמה שיותר, שכבר ירה עלינו 3000 מהן ושרצח עשרה ישראלים – ומבחינתך זה מה, זה גשם? כל זה קרה לפני שהשיקולים הספציפיים של נתניהו עודדו אותו להעלות את הלהבות, לפי הטענה העכשווית הרווחת. במשך שנים מתכונן הארגון הזה להילחם איתנו, בלי להשלים עם קיומנו, אחרי שנסוגונו מכל הרצועה ונפתחה לכאורה אפשרות לדרך חדשה. שוויון הנפש שלך מול התוקפנות הזו מעורר השתאות בעיניי! אכן, אני מייחל מאד לקץ עידן נתניהו בפוליטיקה ולממשלת השינוי שכעת סיכוייה נראים קטנים. אבל כל זה לא קשור שאני מייחל למיגור החמאס שרוצה לרצוח אותי ואת בני משפחתי ועמי ולא מסכין עם הישארותי בחבל הארץ שבין הירדן לים. צריך לדעת לשנוא את מי ששונא אותך ומבקש לרצוח אותך, לדעת לשנוא ולדעת להכות בחזרה. זה כישור אנושי חשוב, הישרדותי. ולכן הבאתי את ברנר.

    • אפרת  ביום מאי 17, 2021 בשעה 11:45 AM

      אריק,
      אני קוראת את תגובתך ומבינה היטב מדוע ברנר מעורר בך כזו התלהבות.
      מעציב לחשוב שתפיסת עולמו מלפני 100 שנה, שהיא פשטנית להחריד, עדיין שובה את ליבך.
      כן. יורים עלינו. כן. אלה טילים רצחניים. כן. מנהיגי החמאס חפצים למרר את חיינו.
      אנו כבני אנוש אכן צריכים לפתח כישורי הישרדות ולהשיב מלחמה שערה כשנדרש.
      אבל אני לא מאמינה בשנאה.
      שנאה מצמיחה שנאה.
      מי ששותל שנאה בלב ילדיו, אל יתפלא כאשר יום אחד יעקרו בשמחה את כרמו של השכן.
      מי ששותל שנאה בלב ילדיו יכול להיות בטוח שהשנאה הזאת תמשיך הלאה לדורות הבאים.
      אני בוחרת שלא לשנוא.
      אפרת

      • אריק גלסנר  ביום מאי 17, 2021 בשעה 5:13 PM

        תראי, אפשר לומר על ברנר הרבה דברים, "פשטני להחריד" אינו אחד מהם.
        את קצת קוראת את דבריי לא נכון ונכנסת לאיזה סחרור פואטי של התפעמות עצמית מכך שאין בך שנאה וכו' וזה כנראה מיטיב עמך.
        בכל אופן, לא כתבתי ואיני חושב שצריך "לשתול שנאה בלב ילדנו" וכו. כוונתי הייתה לכך שאם מישהו שונא אותך ורוצה להרוג אותך ואף מנסה לממש את כוונותיו – טוב יהיה אם תכיר בכך, תגן על עצמך וכן, גם תשנא אותו בחזרה. לא את בניו עד דור עשירי. אותו – בשעה שהוא מתכוון לרצוח אותך.

  • רות למדן  ביום מאי 17, 2021 בשעה 9:51 AM

    תודה!

  • Esther Benchur  ביום מאי 17, 2021 בשעה 12:19 PM

    ..והנשק שישראל אוגרת ואף עושה בו שימוש נרחב , זה בשביל ועדת קישוט?

    • אריק גלסנר  ביום מאי 17, 2021 בשעה 5:08 PM

      אסתר, אני לא מבין את ההיתממות שיש בדברייך. חמאס הוא ארגון שאינו מוכן לפשרה. הוא מעוניין בכל – חזור: ב – כ – ל – הארץ ובחיסול הישות היהודית בה. ישראל מוכנה לפשרה. הא ראיה – היא נסוגה מרצועת עזה ואיפשרה בכך את שגשוגו של חמאס. חמאס פתח במלחמה הזו. הוא ירה מאות טילים בתגובה למעשה שלא שקול לכך. לא נורו מאות טילים למרכזי ערים פלסטיניות. נעשו כנראה שגיאות מסוימות בניהול חופש הפולחן המוסלמי, אבל ישראל לא פוגעת בחופש הפולחן הזה והדיבורים של הפלסטינים על כך שזו כוונתה של ישראל הם פייק ניוז ממדרגה ראשונה. גם העוול שנעשה לפלסטיניפ בשייח ג'ארח (והוא עוול גם לדעתי) אינו שקול לירי פסיכי של 3000 רקטות למרכזי אוכלוסייה.
      לו היה חמאס, מרגע שתפס את השלטון בעזה ב-2007 מכריז: פני לשלום. אני רוצה בטובת 2 מיליוני התושבים שברשותי. אנהג רק במחאה אזרחית מול ישראל וכו'. הרי שמצב תושבי עזה היה שונה לחלוטין. דומה למצב תושבי הגדה שכפי שכתב סבר פלוצקר ב"ידיעות אחרונות" שגשוגם ביחס לעמיתיהם העזתים מוחשי ביותר ומדיד ביותר.
      שלא לדבר על כל ההרוגים בסבב הזה בעזה – שכולם על ראשו של חמאס, אזרחים כלוחמים. מהסיבה הפשוטה הכתובה על הקיר באותיות קידוש לבנה ורק דיי-הארדרז שמאל רדיקלי יהודים לא מסוגים לקרוא בה: ש ל ו ח מ א ס ל א ה י ה י ו ר ה א ף א ח ד ל א ה י ה י ו ר ה ע ל י ו.

  • Esther Benchur  ביום מאי 17, 2021 בשעה 9:51 PM

    אריק, ישראל מעולם לא נסוגה מהרצועה. כשאתה מחזיק כ2 מיליון תושבים בבית כלא, למה אתה מצפה?

  • אמיר  ביום מאי 18, 2021 בשעה 1:55 AM

    תודה לאפרת ולאסתר שבדבריהן ומחשבתן עוזרות לאריק להוכיח את טענתו לגבי הרלבנטיות של ברנר ועד כמה קשה ליישם – "קודם כל – בלי סנטימנטאליות ואידיאליות.".

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: