אחד ממאמרי ביקורת הספרות המרשימים ביותר שקראתי מעודי, מבריק ומתפוצץ מתובנות, הוא "בבטן הלווייתן" של אורוול שראה אור במקור כחלק מקובץ מסות בשם זה ב-1940.
לעברית תורגם בקובץ המשובח "מתחת לאף שלך" בידי יועד וינטר-שגב ובעריכה מדעית מופתית של גיורא גודמן ("דביר").
המסה הזו מחזירה לי מחדש בכל פעם שאני קורא בה (אני נוהג ללמד אותה) את האמון במקצוע הזה, שנקרא ביקורת ספרות. וגם מזכירה לי שביקורת ספרות היא ענף של הספרות, היא, בין היתר, ז'אנר ספרותי. ובכלל, אורוול כמבקר (וכמסאי בצד זה) נדמה לי מעניין יותר מאשר כסופר (אינני היחיד או הראשון שסבור כך).
הנה טעימה מאחת הטענות העקרוניות המאלפות הרבות שמכיל מאמר הביקורת הזה בן 40 העמודים.
מבקר חופשי 