על "שלושה אמריקנים בפריז" (מאנגלית: רעיה ג'קסון וניצה פלד, 98 עמ'); "בין שלוש לארבע" (מאנגלית: ניצה פלד, 74 עמ'); "מסע משותף ושטר חוב" (מאנגלית: ניצה פלד, 82 עמ'), סיפורים של סקוט פיצג'רלד, בהוצאת "נהר"

פורסם לראשונה, בשינויים קלים, במדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות"

 

הקריירה של פיצג'רלד נחלקת לשניים: "עלייתו" ו"נפילתו". אלא שפיצג'רלד, גם בשלביה העולים של הקריירה שלו, תיאר בסיפוריו עלייה ונפילה טראגית, כאילו ניבא לו ליבו את שיקרה לו. ובנוסף, המתווה האישי הזה של הקריירה שלו תאם באופן מפליא את שנות העשרים העליזות ולאחריהן שנות השלושים הקודרות.

הקובץ "בין שלוש לארבע" מכיל שלושה סיפורים משנות השלושים (פיצג'רלד מת ב-1940). הסיפור שהעניק לקובץ את שמו, מ-1931, הוא סיפור מייצג של התקופה. הגיבור הוא מנהל חנות של ריהוט משרדי. בחנות הועסקה מי שפעם הוא היה מאוהב בה. בלחץ הזמנים הכלכליים הקשים פיטר המנהל את אותה מושא אהבה סרבן. או שמא הייתה זו נקמה מאוחרת? "זה קרה בימֵינו אלה שבהם כולם מיואשים משהו. הרבה נשמות חסרות מזל נשברו כשהמצוקות הכספיות ניחתו כתוספת לכל מצוקות הנפש שכבר נצברו בימי השגשוג — נוירוזה היא פריווילגיה של אנשים עם הרבה כסף מיותר". כך נפתח הסיפור, בהערה כללית של המספר. לעתים ההערות המכלילות האלו הן אלה שעושות את הסיפורים של פיצג'רלד. ייחוד נוסף של פיצג'רלד נרמז בהערה הפותחת: הוא מכניס לתוך ערעורי המצב הכלכלי את יחסי האהבה. במובן מסוים ניתן לומר שהוא מראה כיצד ה"נוירוזה" בכל זאת פועמת גם בזמנים קשים כלכלית. התחבולה העלילתית המרכזית בסיפור מבוססת על טעות אנוש הרת גורל, טעות שנחשפת במפתיע לקראת סופו. האופי ה"פאנצ'לייני" הזה הוא במסורת הסיפור הקצר שהשפיעה על פיצג'רלד (מופסן, או.הנרי). סיפור רב אנרגיה נוסף בקובץ, "שלוש שעות בין מטוסים", מושתת גם הוא על הפתעה והיפוך פתאומי. אבל הוא מושתת גם על דבר מה אחר, שאינו "תחבולה", כי אם אותו יסוד לא ערמומי, שאותו חוקרי ספרות לא תמיד סופרים, אך הוא ההופך סופר לסופר משמעותי: עוצמת הרגש. בזמן המתנה בין טיסות (המבקר ג'יימס ווד כתב פעם שסול בלו אוהב לתאר טיסות בספריו פשוט כי הוא יודע שהוא אחד מראשוני הסופרים שמתארים חוויה כזו; פיצג'רלד הקדים אותו, אם כן) מבקש גבר בין שלושים ושתיים להיפגש עם אישה שאי אז, בהיותם בני שתיים עשרה, שברה את לבו. הסיטואציה נראית מופרכת, אבל היא אמינה כאן בהיותם של גיבורי פיצג'רלד גדושי רגש עז. אך הרגש מומתק, ליתר דיוק מומלח, בסאטירה ("המילים שלו 'בנמל התעופה' העידו שהוא שמר על מעמדו בבורגנות הגבוהה") וכאמור בהפתעה צורבת (שלא אחשוף כמובן). הסיפור השלישי בקובץ, "אחר צהריים של סופר", הוא סיפור מעט חלש. את כשלונו בחיים באותן שנים ממיר פיצג'רלד אצל גיבורו, הסופר המצליח, במחלה פיזית (אם כי פיצג'רלד היה גם חולה). הסיפור מתמקד בניסיון התאווררות של הסופר החולה שאינו יוצא בדרך כלל מביתו. משפט אחד שאומר הסופר לעצמו ("אף פעם לא היה לי מזל עם סרטים, עדיף שתתעסק בתחום שלך, בנאדם"), יוביל אותנו לקובץ הבא.

כישלונו של פיצג'רלד, סופר מרכזי כל כך לשעבר, בהוליווד בשנות השלושים ויחסו לתעשיית הסרטים הם בעלי עניין רב הן באשר להבנת הוליווד כמוסד של "תרבות ההמונים" והן למי שסוגיית ההבדלים בין הספרות לאמצעי מדיה אחרים מעסיקה אותו. הקובץ "מסע משותף" מכיל שני סיפורים אבודים של פיצג'רלד שנמצאו בשנים האחרונות כאשר זה שנתן לקובץ את שמו עוסק באותה תעשיית סרטים. זה סיפור מעניין (מ-1935) כי מתואר בו תסריטאי שלצורך תחקיר לסרט עתידי על חיי הנוודים, שרבו בארצות הברית בשנות השפל הגדול, מתחזה לנווד וחוצה את ארצות הברית ברכבות משא. אבל אנשי הכספים בהוליווד מאיימים לגנוז את הפרויקט. בדרך הוא נתקל ביפיפייה מסתורית שאולי תגאל אותו (תשוקה נוגעת ללב שנוכחת גם ביצירות אחרות של פיצג'רלד משנות השלושים). הסיפור הנוסף בקובץ, "שטר חוב", הוא סיפור משעשע מוקדם (מ-1920), הדן הפעם באופן סאטירי בחולייה של תעשיית המו"לות. הוא מתאר סופר של רב מכר "עיוני" אשר ספרו עוסק בעל-טבעי. אך מה לעשות כאשר אחת הדמויות המתות, איתן שוחחת בספרך באופן מיסטי, מתגלה כחיה וקיימת? (באופן מוזר, הסיפור הזה מזכיר אנקדוטה מפורסמת שסיפר פעם הסופר והתסריטאי, באד שולברג, על שנות נפילתו של פיצג'רלד. כשביקשו משולברג לעבוד על סרט עם פיצג'רלד הוא תהה האם פיצג'רלד לא מת זה מכבר, על כך ענה לו אחד מהמפיקים גסי הרוח והחמדנים של הוליווד: "ההיפך הגמור, הוא פה בחדר הסמוך").

סיפור נוסף של פיצג'רלד, מ-1931, פרסמו ב"נהר" בקובץ "שלושה אמריקנים בפריז" (הקובץ כולל גם סיפור חזק של ג'יימס בולדווין וסיפור לא לגמרי ברור, אפוי או בעצם סיפורי, של רנדולף בורן). זהו הסיפור המשמעותי ביותר מבין אלה שנסקרו כאן, "החזרה לבבל" שמו. הוא מבטא את הפער החריף בין שנות העשרים ושנות השלושים. בעקבות נפילת הבורסה נעלמים בן לילה מפריז כמעט כל האמריקאים והחגיגה הגדולה של שנות העשרים תמה. הגיבור האמריקאי, שתיין לשעבר ומי שנישואיו לא עלו יפה, חוזר לפריז אחרי ששיקם את עצמו ואת עסקיו, על מנת לנסות להשיב אליו את המשמורת על ילדתו בת התשע, הנמצאת בחזקת גיסתו. הסיפור, המבוסס על עובדות אוטוביוגרפיות, מנוקד בהערות פסיכולוגיות חריפות (על גיסתו העוינת של הגיבור: "את כל הפחדים שלה מהחיים היא ערמה לחומה אחת והפנתה לעברו. הנזיפה הטריוויאלית הזאת יכלה גם להיות תוצאה של בעיה כלשהי עם המבשלת כמה שעות קודם לכן"). הוא טעון בנוכחות הטרגדיה העולמית כמו גם בנואשות הפרטית של אב שכמה לבתו שגדלה בלעדיו: "אצל צ'רלי הלך וגבר הרצון להטביע בה קצת מעצמו לפני שתתגבש לחלוטין".

 

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יעל  ביום מאי 25, 2020 בשעה 3:58 PM

    יפה עושה ראובן מירן (הוצאת נהר) שהוא דואג לתרגם את פיצג'רלד (ולא רק אותו). טוב שהמו"לות הקטנה עוד שורדת.

להגיב על יעל לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: