שני קצרים

  1. בקריאת טקסטים קשים מתחלפת לעתים קורת הרוח של הקורא מעצם התגברותו על הטקסט הקשה בהערכה חיובית של הטקסט הקשה (שהופכת כך להערכת-יתר). זו גם הסיבה לכך שלעתים קריאת טקסט בשפה שאינה שפת אמנו גורמת לנו להעריך אותו יותר, הערכת-יתר שמתבררת לנו כשאנחנו קוראים אותו לאחר מכן בשפתנו ומעט מתאכזבים. פשוט, קורת הרוח על השליטה שלנו בשפה הזרה בלבלה אותנו והותמרה לקורת רוח מהטקסט.
  2. ספרות שעוסקת בנושאים פוליטיים חמים – ספרות על מזרחיוּת, ספרות על מצבן של הנשים וכיוצ"ב – יכולה להיות ספרות מצוינת. אבל היא יכולה בקלות גם לא להיות כזו. בדרך כלל הוויכוח על סוג הספרות הזה נוטה להתפלג בין כאלה שמצדדים בפוליטיזציה של הספרות לבין נאמני הספרות כשהיא לעצמה, נאמני הערכים האסתטיים (השפה, התחביר, המבנה וכו'), כשהאחרונים מלינים שערכים אסתטיים נזנחים בספרות הזו לטובת אג'נדות פוליטיות כאלה או אחרות. אבל הרתיעה שלי מספרות עם אג'נדה פוליטית אינה בדיוק אסתטיציסטית. היא נובעת מסיבות אחרות. ספרות עם אג'נדה עלולה ביתר קלות ליפול בשני אופנים: א. באי היותה מַרְאָה צוננת של הקיום (כפי שהגדיר שופנהאואר את האמן ואת האמנות), ומראה שמציגה את הקיום במלאותו וכך כזו שמשדלת אותנו אל הקיום (זה כבר לא שופנהאוארי), הקיום העשיר, הרווי. הביטוי "טנדנציוני", כלומר סובל מהטייה, שהיה בשימושם של מבקרי ספרות במפנה המאה העשרים כביטוי גנאי לספרות מגויסת, נוגע לכשל הזה: ספרות עם אג'נדה פוליטית נוטה להציג את המציאות בצורה משוחדת, מוטה, ובכך – וזו הנקודה שמעניינת אותי – היא פוגעת במגע עם מרקם החיים העשיר שספרות ראליסטית טובה מציעה לנו. זה לא בדיוק פגם אסתטי, לפחות לא "אסתטי" במובן המצומצם של המילה (סגנון, מבנה וכו'). זהו פגם ויטאלי. ב. הפגם השני שספרות בעלת אג'נדה פוליטית עלולה ליפול אליו הוא רחוק עוד יותר מה"אסתטי": ספרות כזו עלולה להתעלם מאותו חלק בקיום שהוא לא פוליטי, אותו חלק מרכזי של סבל שלא ניתן לתיקון פוליטי: המוות, התשוקות הלא נמלאות (ולו תשכון אוטופיה ושוויון מלא), הקנאוֹת, הבדידות. הנושאים האלה (בצד העונג והאושר האישי, והקשר של שניהם והאהבה) הם הנושאים המעניינים ביותר בעיניי, בקיום ובספרות, והם לא יוכלו לתקון גם במציאות המושלמת ביותר מבחינה פוליטית. וספרות בעלת אג'נדה פוליטית – מסומאת על ידי המחאה או התקווה הפוליטית – עלולה ביתר קלות להזניח אותם.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אור  ביום פברואר 2, 2020 בשעה 7:16 AM

    1. משום מה אצלי קורה הפוך – אם האנגלית ברמתי וקל לי לקרוא, היא נתפסת דלה ופשוטה. והתוכן נפגע בעקבות זה / 2. אהבתי. אבחנה נכונה
    3. מה דעתך? החלטתי להפסיק לתקן לשונית אנשים קרובים אליי. תמיד פעלתי "על אוטמט", שניים-שתיים, שלושה כיסאות…ופתאום חשבתי, זה טרחני ולא רלוונטי ומה זה בעצם משנה? השפה מתפתחת ואולי חלוקת זכר-נקבה במספרים (ובכלל) לא שייכת לתקופתנו. אפשר להכניס שינויים ולהקליל את השפה, ודינוזוארים מסוגי עדיף שיניחו

  • אריק גלסנר  ביום פברואר 2, 2020 בשעה 7:54 AM

    תודה, אור. לגבי תיקון אנשים: אני מאמין בתיקון. ואם התכוונת שישנה שגיאה לשונית בטקסט אנא אמרי לי ואתקן. אני שונא שגיאות בטקסטים של עצמי ושל אחרים, של עצמי אני שונא יותר, כמאמר המשוררת בהיפוך.

  • אור  ביום פברואר 5, 2020 בשעה 2:03 PM

    לא, אין שגיאה, שיתפתי במחשבה (אולי תספק השראה לאחד מההרהורים שלך:) – והתכוונתי לתיקון רק בנושא זכר נקבה במספרים – שמא החלוקה אינה רלוונטית לימינו…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: