מבקר חופשי

רומן הוא מקום לגור בו. אתה פורק את המזוודות, את הבגדים במדפים, את כלי הרחצה באמבטיה, מסיר את כיסויי המיטה ומנסה אותה, מתיישב על הכיסא ובודק גם אותו. טוב – כאן אשהה כמה ימים. ואם הרומן טוב – אבלה בנעימים.

שתי האמנויות שמשפיעות עלי באופן החזק ביותר – כך מתבהר לבסוף בצלילות יחסית בגיל העמידה – הן הרוק (אני לא מדקדק בהבדלים בין פופ לרוק: העיקר שהשירה אינה פורמלית ו"יפה", שיש גיטרות ותופים – רוק פסנתרים אני פחות אוהב – שהמילים מעבירות רגש אמיתי עז ושהלחן חזק) והרומן (אין צורך לומר שהרומן רחוק מהשירה כמטחווי קשת; אבל גם מהסיפור הקצר הוא רחוק, כמטחווי אבן מושלכת ביד).

אלא שיתרון הרומן על שיר הרוק הוא שברומן אפשר לגור לזמן מה. הוא מקום מקלט, ולו בגלל משכו (יש עוד סיבות).