לא פעם נזדמן לי לחשוב על כך שישנן שתי תכונות של סופרים אשר תורמות למרכזיותם בתרבות על אף שהאחת מהן היא מגרעת מכיוון מסוים ואילו השנייה אינה אמורה להעלות או להוריד.
הראשונה היא חד צדדיות. חד צדדיות מסייעת מאד לסופרים. ככל שחזונם ממוקד יותר, נע ונד פחות, הרי שיצירתם מקבלת לכידות, חדות ופאתוס. "הקיפודיוּת" (לפי הניסוח של ישעיהו ברלין) היא בעלת מעלה אסתטית שאין ל"שועליוּת".
רב-צדדיות יכולה בהחלט לפגוע בסופרים. אבל לעתים שם מונחת האמת.
השנייה היא פוריות. סופרים המוציאים ספרים לרוב זוכים לנוכחות בתרבות – אני מדבר גם על "התרבות הגבוהה" – שחורגת לעתים ממשקל יצירתם הטובה האמתית. כלומר, סופר שכתב שלושה ספרים וכולם מצוינים יזכה לעתים קרובות לתשומת לב פחותה בהרבה מסופר שכתב עשרים רומנים, ששבעה עשר מהם בינונים ושלושה מצוינים.
מבקר חופשי 