אני לא כותב על פוליטיקה כאן ונימוקיי עמי. זה יהיה הפוסט הכמעט ראשון בנושא ובתקווה גם האחרון, או הכמעט אחרון.
בבחירות הקרבות אצביע לעבודה. בכל אופן, שמחתי על איחוד גנץ-לפיד והתרשמתי מאד מנאום גנץ שלשום. בעיקר מכך שהוא לא קורא מהדף ומדבר דברים נכוחים, פשוטים, היוצאים מהלב.
חשבתי שהאיחוד היה כמעט נוק אאוט לנתניהו. אבל אז צפיתי בנאום נתניהו שבא מיד אחריו. הוא מוכשר מאד, האיש הזה, אין מה לדבר. נאומו היה מצוין (ולא "היסטרי", כמו שראה מהרהורי לבו מאמר המערכת של "הארץ" אתמול). הוא אמנם הציץ מדי פעם בדף (כמרצה זו אובססיה שלי לראות כיצד אנשים אחרים "מרצים"), אך זו הייתה רטוריקה יעילה ואפקטיבית. "סגנון של מכונת ירייה", כתבו פעם ב – TLS על מנת לשבח את הפילוסוף נורמן או. בראון. נתניהו – לשם הדגמה – יצר נרטיב של אוזלת יד כלכלית בקרב יריביו מהשחלה של העובדות הבאות: יאיר לפיד ("כשהיה פרזנטור… אה, סליחה, עיתונאי" – כך נתניהו) שראיין את נתניהו בזמן שלפיד עוד היה עיתונאי וטען ש"הוא (לפיד) לא מבין דבר בכלכלה" + טענה של נתניהו על כשלונו של לפיד כשר אוצר + טענה של נתניהו על כישלון החברה העסקית שהקים גנץ + התמקדות במיקום ניסנקורן במקום גבוה ברשימת "כחול לבן" (איש "הוועדים הגדולים" וכו'). זו רטוריקה משוכללת מאד. לקראת סיום הנאום שלו (הבת שלי קראה לי מחדר השינה שלה אז לא ראיתי עד הסוף) כבר נמחה הרושם המנצח של נאום גנץ ומסיבת העיתונאים של "כחול לבן".
אחר כך גם גיליתי שגנץ קרא בעצם מטלפרומטר.
אני אוהד את גנץ ו"כחול לבן". אני מייחל להצלחתם (אני, אגב, לא מתעב את נתניהו ומכבד אותו על הישגיו, אבל כועס על הרוח הסכסכנית שהוא משרה).
אבל הקרב הוא ארוך.
מבקר חופשי 
תגובות
לא שמת לב שנתניהו היה מדוכא עד עפר והחזיק עצמו לא לפרוץ בבכי?
אגב, הנרטיב שניסה ליצור היה חלש מאוד.
ולגבי העבודה – ללא היו"ר שחושב מעצמו אלוהים, גם אני הייתי נוטה להצביע עבורם, בגלל כמה אחריםמ רשימת המועמדים.
תודה על הדברים בענייני פוליטיקה.
היה לי חשוב לשמוע הרהורים פוליטיים עכשוויים מאדם שאני מעריכה מתחומי התרבות ומכירה אישית (פחות או יותר), ושאינם מסתכמים במר״צ. לא הייתי מועמדת להצביע לגנץ או ללפיד, קראתי את דבריך מהצד השמאלני של המפה – השאלות שאני שואלת את עצמי מתמקדות בלמה לא העבודה ולמה כן מר״צ. עתה נוח לי קצת יותר להצביע לעבודה ואני מרגישה שזה המעשה הנכון מבחינתי.
שבוע טוב,
אלפא
(אין כוונה להכנס כאן לדיון פוליטי מייגע, רק להגיד תודה ולהסביר למה)
(-:
ב-23 בפבר׳ 2019, בשעה 12:20, Alfa Haimov כתב/ה:
> תודה על הדברים בענייני פוליטיקה.
> היה לי חשוב לשמוע הרהורים פוליטיים עכשוויים מאדם שאני מעריכה מתחומי התרבות ומכירה אישית (פחות או יותר), ושאינם מסתכמים במר״צ. לא הייתי מועמדת להצביע לגנץ או ללפיד, קראתי את דבריך מהצד השמאלני של המפה – השאלות שאני שואלת את עצמי מתמקדות בלמה לא העבודה ולמה כן מר״צ. עתה נוח לי קצת יותר להצביע לעבודה ואני מרגישה שזה המעשה הנכון מבחינתי.
> שבוע טוב,
> אלפא
>
תודה רבה, אלפא!
תרצה – לא שמתי לב למה שציינת. ברור שהוא נדרך מאד מהאיחוד הזה, ובצדק, אבל בחלקי הנאום שראיתי (ונראה לי שהם העיקריים), הוא היה חד ויעיל. הוא הבין שהוא חייב להגיב כי האיחוד הזה אכן מסכן אותו מאד – אבל התגובה הייתה מרשימה (בלי להסכים לדעותיו).
,תודה היה מעניין לקרוא את דעותייך
וכל המתרחש במפה הפוליטית מחזיר אותי מהר לקריאת ספרים, לחיות בסיפור אחר
מסיבה שאינה ברורה אפילו לי אני נוהג לראות מבקרי ספרות כמי שחושייהם המוסריים ורגישותם המוסרית מתעלה על אלו של מי שאינם עוסקים בהערכת ספרות לפרנסתם… אחד הדברים שלדעתי מצדיקים את נפילתו של נתניהו ומגדירים את שנות כהונתו האחרונות הוא בדיוק זה – השפלות המוסרית המפוארת וה"ספרותית" כל-כך. כגיבור רומן שהושחת כל-כך עד שדמותו, רבת המימדים, מהפנטת דווקא בגלל מידותיה הרעות והקריאה מתמלאת ציפייה לקראת העונג שיביא סופה (כי הרי ככה אסור להתנהג). אבל מאחר שהמוסר נעדר מרשימה קצרה זו של המבקר אני נאלץ להודות שוב שהספרות והחיים שונים כל-כך. מחוץ לתיאטרון היבריס עשוי להיות דווקא אמצעי נהדר ויעיל בדרך אל המטרה.
אני לא רואה ברשימה זו רשימה לא מוסרית.
בכל מקרה, סוג הספרות שתיארת הוא ספרות לא טובה בעיניי, שאסור לכותבה אחרי שייקספיר (וגם אצלו אני לא אוהב את זה).
כל המשיכה לנתניהו בגלל היותו "גדול מהחיים" וכך גם הסלידה ממנו – חשודות בעיניי. הוא אדם מוכשר, בעל פגמים רבים וייתכן שגם עבר עבירות פליליות. זה יתברר בבית המשפט. אני לא מתייחס אליו כגיבור של טרגדיה שגם בספרות איני אוהב שכמותה.
לא, אני לא מעריכה את נתניהו. באמת לא. ומצפה לכך שלא יהיה ראש הממשלה. אני כבר לא מתעניינת ולא מעוניינת בכישרונות שלו, בניסיון שלו ובמניפולציות שלו. הזלזול שלו במי ובמה שהדמוקרטיה (בהצלחה או באי הצלחה) מפקידה על שמירת החוק, כיבודו, ייצוגו ודמותו בציבור הרחב – הזלזול הזה של נתניהו מביא לתסיסה של אי אמון, לכרסום ולזילות של מעמדו של החוק וכיבוד החוק בעם בישראל. כל זאת – גם בהתחשב בעובדה שהמדינה הזאת צעירה לימים, וצעדיה בכינון דמוקרטיה עדיין לא די איתנים. גם אלמלא היו כאן מלחמות רבות – שלטון החוק אצלנו לא מושתת גם על מסורת ארוכה של ממלכתיות. והנה בא איש שעומד בראש הממשלה ומנגח, דוקר ועוקץ ולועג ומכתיר את מלאכתו זו בשקרים לא מעט. אני – נגדו. מי שיעזור בכך שהוא לא ימשיך בתפקידו – אתמוך בו.
לא ראיתי, אבל מעניין שבין הנקודות שפירטת מנאום נתניהו לא היתה אפילו אחת חיובית, של שבחים לעצמו ולממשלתו, ותיאור אופטימי של מצב המדינה. האם באמת לא דיבר על זה הרבה?
אני מתומכי נתניהו, וחושב שהוא ראש ממשלה מצוין שהביא את ישראל להישגים חסרי תקדים. כשקראתי את דבריך עלתה בי המחשבה שאם עיתונאי ישראל היו כותבים בנימה המכבדת הזאת זאת ומוותרים על האובססיה, הרשעות והצביעות בהתנגדותם לו הרבה דברים היו נראים אחרת. גם הרוח הסכסכנית הייתה קלה יותר יותר.
שלום רב,
לא ברור לאילו מהישגי נתניהו אתה מתייחס. ממשלותיו נכשלו בחינוך, בבריאות, בטיפול בנכים, בדיור. אין שלום, הכיבוש נמשך, הצלחה מוגבלת בביטחון. ספר לנו, אנא, אודות הישגיו של נתניהו. באשר למפלגת העבודה, נראה שאבד עליה הכלח. יתרונה הגדול הוא בכך שקרוב לודאי לא תכנס לקואליציה עם נתניהו וחבר מרעיו.
תודה על הערותיכם. דודי – היו.