הצעתי בעבר נוסחה קצרה להבהרת ייחודו של קנאוסגורד והיא זו:
זיכרון מפלצתי + תחושת חיים אינטנסיבית = "המאבק שלי".
בקשר לתחושת החיים האינטנסיבית, יש לשים לב לשימוש הלא מתנצל והתדיר שלו בסימני קריאה (!) ובקריאת החדווה "הו!" וקריאת הסבל "אוי!".
למשל: "הו, כמה נהדר לעמוד תחת זרם המים החמים בחדר שלאט-לאט נמלא באדים!" ("ילדות", עמ' 113; תרגום דנה כספי).
ולמשל: "אוי, כמה לאט הזמן חלף. אוי, באיזו אטיות הופיעו נקודות הציון המוכרות מחוץ לחלון" ("ילדות", עמ' 129).
*
"הסופר הטוב בעולם" (אפילו אני מעט נרתע מהביטוי; עם "הסופר החשוב בעולם" נוח לי יותר) הוא עדיין, לדעתי, וולבק.
אבל אני על סף בכי כשאני קורא (ב"ילדות", הכרך השלישי, באותו עמ' 129) על מועקת הנסיעה בילדות בתוואי דרך מוכר. "הזמן אף פעם לא חולף מהר כמו בילדות", כותב קנאוסגורד, "אבל הזמן גם אף פעם אינו חולף לאט כמו בילדות". ובנסיעה משפחתית בתוואי מוכר "הזמן הופך לחלל שבו אתה לכוד".
כך היא הדרך מטרוּמאיה, מקום מגוריהם של משפחת קנאוסגורד הצעירה, לקריסטיאנסנד, מקום מגורי הסבא והסבתא מצד האב.
"רק כשחלפנו על פני גן החיות", נזכר קארל-אובה המבוגר בקארל-אובה הילד, "התעוררנו מהתרדמת, כי שם לפעמים נגלו לעינינו בעל חיים או שניים מאחורי גדר הרשת הגבוהה והארוכה, ולגמרי בחינם!"
והרי כך בדיוק הרגשתי לפני ארבעים שנה, בדרך עם הוריי ואחיי מכפר הרא"ה למשמר השבעה, לבקר את סבתי, כשעברנו (בכביש גהה) ליד הספארי.
[איפה הן השנים? (איפה אתה אבא?)]
מבקר חופשי 
תגובות
עם כל הכבוד, ואני אוהבת את הרשימות שלך, אני חושבת שזה מעשה פופוליסטי להגדיר סופר/ת כלשהו/י לטוב או החשוב בעולם. יכולה להבין שגלריה של הארץ מנסים להיות קיצוניים בשביל למצוא חן.
עם הביטוי "הטוב בעולם" גם לי יש בעיה. אבל ב"החשוב בעולם", ביטוי שנוגע לאימפקט של הסופר ולערכים שהסופר מבטא, אני משתמש.
ממש לא התרגשתי מהכותרת. כל שנה, או כל עשור, י ש סופר שמדבר אל לבנו ואל חוש ההנאה הספרותית שלנו יותר מכל השאר. אז מישהו קורא לו הסופר הטוב בעולם… נו, אז מה? אבל את כל ארבעת הכרכים שיצאו עד עתה קראתי בשקיקה, בהנאה, בקנאה – על "איך הוא יודע? איך הוא מצליח לעשות מדברים של מה בכך סיפור שמדבר אל כל כך הרבה אנשים?" מחכה לשניים הבאים.
הפסקתי באמצע 'גבר מאוהב'. זה שהסופר מעלה את ערך שגרת החיים, שזה הנימוק להערכתו כסופר גדול/ חשוב, לא עזר לי למרבה הפלא, לצלוח את הספר, שנשאר בשבילי איים בטריוויה. כשלתי בטריוויות שמקיפות את הקטעים המשמעותיים.