כפעם בפעם אני מנצל את האפשרות לומר בבלוג את דעתי על ספרים בקיצור נמרץ.
*
"יקיצה", ניר ברעם – מלא רגש ועומק נפשי, לִשדי. מעטים הגיבורים בספרות העכשווית שבאמת מעניינים אותי, וכאן הדמות של הגיבור אמינה ומורכבת ולפיכך מעניינת. ביחד עם "צל עולם" – אם כי הפוך ממנו בהתמקדותו – ממיטב יצירתו של ברעם.
"שמשהו יקרה", יאיר אגמון – נובלות קוצניות המרכיבות יחד רומן עקרוני וחשוב, במיוחד בימים קיטשיים אלה.
"הטנק", אסף ענברי – מקצועני, רהוט, מעניין לקריאה. הנושא אינו רענן במיוחד, אבל אולי בהתעקשות עליו יש דווקא מסר חשוב לזמננו, איני יודע. בכל אופן נהניתי מהקריאה.
"המורה לעברית", מאיה ערד – קראתי את שלוש הנובלות באהדה גוברת והולכת. השלישית צורבת וחיה במיוחד.
"לא אמא שלך", תומס אוגדן – הפסקתי באמצע כי הטלנובליות היתרה העיקה עלי.
"פוקנר – 12 סיפורים" – פוקנר אינו זקוק להסכמתי, כמובן. אבל עדיין אינני נמשך אל העולם הקשה שלו. זה עולם גברי קשה ואפל ועני מהסוג שאיני מתחבר אליו (ואני בהחלט מתחבר לגבריות קשה ואפלה, רק לא מהסוג הזה). קראתי שלושה סיפורים, התרשמתי – אבל לא אזרתי עוז להמשיך.
מבקר חופשי 