הכרך הרביעי של קנאוסגורד, "לרקוד בחשכה", החזיר את התלהבותי מהאוטוביוגרפיה.
זו בהחלט לא שככה בכרך השני והשלישי, אבל מעט התרפתה.
והכרך הרביעי (רובו לפחות) מחדד שוב את ההישג של קנאוסגורד, שהנו אולי בתמצות: הצגת מענה לשאלה מה פירושו של דבר להיות בן אדם חי בעולם (החל מהפרצפיה של החושים עבור לרגשות ומשם למחשבות).
כושר לחוויה מלאה, לחוויה בעוצמה + זיכרון מפלצתי = קנאוסגורד.
מבקר חופשי 
תגובות
כמו רבים אחרים, התרשמתי שיש לטקסט בעיית חוסר ניפוי, אולי אפשר להסביר אותה בהשפעת המדיום החזותי: מה ערוץ טלוויזיה משדר 24 ש' והרשת נגישה 24 ש' (להוציא מצביי חוסר חיבור לאינטרנט), והם מספקים 'תוכן' בלתי נגמר וחסר הבחנה, גם כתיבה כך. זו לדעתי משמעות ההגדרה שלך 'זיכרון מפלצתי'. חלק מהיופי של טקסט ובכלל בהתנהלות אנושית, כרוך בצנזור עצמי ובניפוי. נדמה שתפקיד הכתיבה נכון לעכשיו, דווקא להתנגד למדיום החזותי ולא לעשות כמוהו, באמצעיה הגולמניים שלא מתמודדים ממילא במערכה מופרכת כזו.
זו פואטיקה מסוג אחר, לא פואטיקה של צמצום. אפשר לחוות אותה כהיעדר סלקטיביות, זה נכון, אבל לאוהביה ההיעדר המסוים הזה הוא חלק מקסמה, זאת בגלל שקנאוסגורד מטעין באנרגיה את כל ה"שולי" או השולי-כביכול שבקיום.
תודה על תשובתך. אבל עם כול הכבוד התרשמתי שהשולי נשאר כפי שהוא. נכון שכול מה שאדם עושה זכאי לתשומת לב לנוכח אדישות היקום לסבלו, ובכול זאת יש לאדם גם חובות, אי אפשר לקבל את כול מעשיו. זה מעורר שאלה למה הוא כותב את כול זה? האם כדי להצטרף לאופנת כתיבה במאות ואלפי עמודים? מוכנה לראות זאת לפי מה שכתבת, כניסיון להישאר בחיים בעזרת הכתיבה ולשם כך היא צריכה להיות פרטנית כדי שלא תיגמר, חיי הכותב כנראה תלויים בה, לא בתוכן כול כך, בעצם פעולת הכתיבה. אבל לטעמי יש כאן התרפסות מסוימת למדיום החזותי השליט ולשיטותיו.
אריק שלום,
תודה על הרשימה הקצרה, התאמצתי לחפש רשמים על הספר שהותיר אותי מהורהר אחרי סיום הקריאה באוטוביוגרפיה.
שאלה : מתנצלת שזה לא בפוסט בו כתבת על הנושא, אך לא ידעתי אם אתה קורא לאחור. כתבתי רשימה לא ארוכה על "החברה הגאונה" (מתמקדת גם בנושא של מחוננות נשית) והייתי שמחה לחלוק אותה עמך. האם יש לך עניין שאשלח אליך?
בשמחה arikglasner@hotmail.com