פורסם לראשונה, בשינויים קלים, במדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות"
"כמה מיטיבה ג'יין אוסטן לכתוב!" קרא בהתפעלות א"מ פורסטר בספרו "אספקטים של הרומן". ואכן צדק הסופר והמבקר הדגול. "נורתֶ'נגר אֶבּי" הוא הרומן הראשון שהשלימה אוסטן. כתיבתו הסתיימה ב-1803, אבל רק לאחר שלוש עשרה שנה הוא הותקן לפרסום, אחרי שפורסמו כבר הרומנים הנודעים האחרים שלה.
גיבורתו היא קתרין בת השבע עשרה. קתרין היא בת כפר תמימה למדי, בת המעמד הבינוני, והיא נלקחת בפתח הרומן לחופשה ארוכה על ידי ידידי משפחתה האמידים, לחופשה בעיר הנופש באת'. שם היא רוכשת עד מהרה חברה טובה חדשה, בשם איזבלה ת'ורפ, שמסתבר שהיא מאוהבת באחיה של קתרין, ג'יימס; שם היא גם רוכשת מחזר לא רצוי חדש, הלא הוא אחיה של איזבלה, ג'ון; ושם היא אף רוכשת מחוזר רצוי אך מעט מסתורי, בן למשפחה עשירה בשם הנרי טילני.
אחת משתי ההברקות המרכזיות של הספר היא ההיצמדות של אוסטן לנקודת המבט של קתרין. קתרין, כאמור, היא תמימה למדי והיא מפרשת את העולם בתמימות. כך נוצר מהר מאד פער בין מה שהיא חושבת על המציאות לבין מה שהקוראים מנחשים שהיא המציאות באמת. האם איזבלה אכן מאוהבת בכל לבה באחיה של קתרין, ג'יימס? האם ניתן לסמוך על אהבתה? והאם משפחת טילני אכן רואה בעין יפה את שידוכה לבן המשפחה, הנרי? ומה בלבו של הנרי עצמו ביחס לקתרין? "את כמעט אינך מוטרדת מהניסיון להבין מה מניע אנשים אחרים", סונט הנרי בקתרין. אך האמירה הזו אינה רק הקנטה: מלבד זאת שהפער בין מה שנדמה לקתרין שהוא המציאות לבין מה שהינה המציאות באמת תורם להנאה מהקריאה, הרי יש בו גם משמעות מוראלית: דרבונה של קתרין לצאת מתמימותה, מהנרקיסיזם הנאיבי שלה, להבנת העולם סביבה. והפער הזה גם מזכיר לנו בחריפות עד כמה לבו של הזולת חתום בפנינו, ובמיוחד בענייני אהבה, עד כמה סודיותו של הלב, שעוד לא התוודע באהבתו, מטרידה. זאת ועוד: הקוראים, המודעים כאמור משלב מוקדם לכך שקתרין טועה בהבנת המציאות, אינם יודעים, עם זאת, בדיוק מהי האמת כולה עד שזו נגלית בסוף גם לקתרין. וכך, מלבד העובדה שההצמדות לנקודת המבט של קתרין מבדרת כי היא ממחישה עד כמה היא לא קוראת נכונה את המציאות, מלבד זאת שהיא בעלת משמעות מוסרית, כאמור, נשמר גם מתח לאורך כל הרומן בכך שאנו, הקוראים, איננו יודעים מהי הפרשנות האמתית. זה "היסוד הבלשי" (אם כי פורסטר בספרו המוזכר, ולא בקשר לאוסטן, דווקא אינו אוהב את הביטוי, שהיה אופנתי גם לפני מאה שנה, מסתבר) שיש אצל אוסטן. לא מתח הציפייה לגילוי "מי עשה זאת?" מפעיל את סיפוריה, כי אם מתח הציפיה לגילוי "מי יעשה זאת", כלומר מי יתחתן עם מי.
ההברקה השנייה של הרומן נוגעת לסאטירה של אוסטן ביחס לרומני אימה גותיים שהיו רווחים בתקופתה (ושאותם גינה בחריפות המשורר ויליאם וורדסוורת', בהקדמתו ל"בלדות הליריות" המפורסמות שלו ושל קולרידג', חמש שנים לפני השלמת כתיבת "נורת'נגר אבי"). קתרין היא קוראת נלהבת של ספריה מסמרי השיער של אן רדקליף, ובדומה לדון קיחוטה היא מפרשת את "המציאות" בעזרת הספרות. תכונתה זו של הגיבורה מאפשרת לאוסטן מבחר רגעים משעשעים. למשל, כשקתרין, המתארחת בטירה שהעניקה לרומן את כותרתו, מצפה לגלות בה עדויות לפשעי עבר מסמרי שיער ונוכחויות רפאים מאיימות. אבל גם כאן, מטרתה של אוסטן היא לא רק פרודית כי אם רצינית. ברומן הראשון שלה מכריזה אוסטן כי היא לא תעסוק בלא סביר ובמפונטז, כי אם במציאות, באמת שנמצאת קרוב לבית. "יצירותיה של רדקליף […] ייתכן שלאו דווקא בהן ניתן למצוא את נפש האדם", כותבת אוסטן באנדרסטייטמנט. ומוסיפה באירוניה: "ודאי לא את נפשם של תושבי המחוזות שבליבה של אנגליה. אפשר שהן מתעדות ביתר נאמנות את האלפים ואת הפירנאים, עם יערות האורנים והחטאים שלהם". המסתורין האמתי, טוענת אוסטן ברומן הביכורים שלה, הינו המסתורין של הלב. לא זה של רוחות רפאים המשוטטות במבצרים עתיקים, לא זה של סיפורי פשע מזוויעים, לא זה המצוי באנשים מלאכיים או שטניים, כי אם "בליבם ובאורחות חייהם של האנגלים", שם "שוררת תערובת כללית של טוב ורע, גם אם לא תמיד במינונים שווים". להברקה הזו קשורה המודעות-העצמית של הרומן הזה, המודעות הגלויה להיותו רומן ובעצם להיותו אנטי-רומן (אם "רומן" פירושו רומן הרפתקאות גותי מסמר שיער). המודעות-העצמית הזו נוכחת מהמשפט הראשון בספר ("שום אדם שראה את קתרין מורלנד בינקותה לא היה מעלה בדעתו שנולדה להיות גיבורת רומן") ומצויה לכל אורכו.
זה רומן חכם ומהנה מאד לקריאה, שרוח נעורים שורה עליו.
מבקר חופשי 