מה זה "כישרון ספרותי"?
אני קורא שוב את "מנספילד פארק" המעולה של ג'יין אוסטן וחושב פעם נוספת שחלק נכבד ממה שאנו מכנים "כישרון ספרותי" הוא איכות מוסרית מסוימת.
חלק נכבד מהחשיבות של אוסטן היא היותה סופרת שיפוטית ביותר, בעלת סלידות וחיבות מוסריות עזות ביחס לתכונות מסוימות (מיישמת של הכלל התנ"כי האדיר: "אל תבט אל מראהו ואל יופי קומתו כי מאיסתיהו, כי האדם יראה לעיניים ואלוהים יראה ללבב").
נכון, זה לא מספיק. אבל אופי מובחן, אופי מעניין ואהוב, של המספר, הוא לעתים קרובות תנאי חשוב ביצירתו של מה שאנו מכנים "כישרון ספרותי".
לכן צדק כל כך וולבק ב"כניעה" בהבחנתו המבריקה על הספרות:
"ייחודה של הספרות […] בסופו של דבר אינו קשה במיוחד להגדרה. כמו הספרות, המוזיקה יכולה לעורר ריגוש, מהפך רגשי, עצבות או אקסטזה מוחלטת; כמו הספרות, הציור יכול להוליד היקסמות, להטיל מבט חדש בעולם. אבל רק הספרות יכולה להעניק לכם אותה תחושה של מגע עם נפש אנושית אחרת, עם הכוליות של אותה נפש, על חולשותיה ומעלותיה, על מגבלותיה, על קטנותה, על קיבעונותיה, על אמונותיה; על כל מה שמרגש אותה, שמעניין אותה, שמלהיב או דוחה אותה […] ליפי הסגנון, למוזיקליות של המשפטים יש חשיבות משלהם; אי אפשר להמעיט בחשיבות עומק המחשבה של מחבר, במקוריות רעיונותיו; אבל מחבר הוא בראש ובראשונה בן אנוש שנוכח בספריו […] ספר שאוהבים, הוא לפני הכל ספר שאוהבים את מחברו, שרוצים לפגוש אותו, שרוצים להעביר איתו את הזמן" (מצרפתית: עמית רוטברד).
*
תוספת: חשוב לי לומר שאין הכוונה בהערתי בהכרח להיותו של סופר בעל אופי מוסרי במובן הקונבנציונלי של המושג. אוסטן היא כזו. וזה אכן חלק מהסיבה לאהבתה. גם בעיניי. אבל וולבק מדבר על אופי מובחן, לאו דווקא "מוסרי", על נפש שיש בה גם חסרונות וכו' ושבכל זאת מעוררת את אהדתנו.
מבקר חופשי 
תגובות
בקוראי ממש בימים אלה את ספרך "מדוע איני כותב", הפוסט הזה משקף את המחשבות שמתעוררות בי במהלך הקריאה.
תודה רבה, תמר! שמחת אותי מאד.
גם בעיניי, הפגישה עם מישהו חכם שמעשיר אותנו בראיית העולם שלו היא חלק חשוב בהנאה מקריאת ספר.
הפוסט על ספריה של ג'יין אוסטין, הציטוט של וולבק וספרך "מדוע איני כותב" , שהרי הוא אתה, היא התנסות עם ספרות מעשירה ומהנה המעוררת בי תמיד תמיד מחשבה ומעורבות רגשית.
מצפה לשמוע הרצאתך על "מנספילד פארק" ביום רביעי הקרוב.
תודה רבה, אהובה!