"ליל הנשים השרות", לידיה ז'ורז' – מהנה, מרשים. עם זאת, מזכיר קצת את אלנה פרנטה (מזכיר בקטע לא טוב, הכוונה).
"הניקס", נייתן היל – יש שם כישרון, ולעתים כישרון מבריק, אבל הטלנובליוּת ותחושת החיקוי לפראנזן – בלוויית האורך, שיהיה בריא – הרגו אותי והפסקתי באמצע.
"חוות קולד קומפורט", סטלה גיבונס – מצחיק, אבל לא מצחיק מאד.
"תספורת והרפתקאות אחרות", רינג לרדנר – קראתי עד הסוף. וזה אומר שאהבתי. אבל גם שזה קצר.
"רווקים ואלמנות", ירמי פינקוס. אהבתי את שתי יצירותיו הקודמות של פינקוס. גם כאן יש הומור ויש חתירה לתיאור פלח אוכלוסייה מובחן, אבל חשתי מאמץ בכתיבה, למעט בסיפור השלישי מבין הארבעה.
מבקר חופשי 
תגובות
אני לא יודע מה זה אומר עלי, אבל זה ממש כיף "לקרוא" חוות דעת קצרות כאלה על ספרים, כי יש כל כך הרבה מהם (מהספרים) ויש כל כך הרבה ביקורות וחוות דעת, עד שפתאום הסתבר לי שאני ממש משווע לשורות תחתונות 😦 אז למרות שאולי זה לא פופולרי, אני רוצה לחזק את ידייך ולקרוא לך להמשיך עם פוסטים כאלה!
חן, חן, ירין!
אני אוהבת לעקוב אחר הביקורות שלך כי הן לרוב תואמות את טעמי בספרים.
אשמח גם לעקוב אחר פרומט זה של ביקורת מס ספרים בצורה מתומצתת…נותן איזשהו כיוון..
אחלה ביקורות. כך צריך להיות. לפעמים ביקורות ספרים נכתבות באורך הספר המבוקר. מה עם פר פטרסון?
גם אני חשבתי שנייתן היל מנסה לחקות את פראנזן, אלא שפראנזן בעצמו כבר לא מצליח לחקות את פראנזן.
אגב, שרדתי עד סוף הניקס. אפשר לקצר ב-300 עמודים, בדיוק כמו את פראנזן.
שבח מוגזם לספר, מאכזב כשמנסים לקרוא את הספר. 'פרופ' פבריקנט' לטעמי בלתי קריא, ואפילו לא ידעתי שהסיפור מושך לקוויריות שמעניינת את הקווירים, ואותם בלבד. זה משהו שאסור להגיד בעידן הפוליטיקליקורקט, מלבד באיזו תגובה זניחה שממילא לא קוראים: מה יש לקוויר להגיד לי, מה יש לו להגיד לעולם שמתבסס על סדר או לפחות על חלום סרייטי.
כן, אתה עוזר לי להחליט מה לא חייבים לקרוא. קראת כבר את "הבז" של בייקר?
טרקבאקים
[…] גלסנר פרסם פוסט קצרצר בבלוג שלו תחת הכותרת "חוות דעת על ספרים שראו אור לאחרונה בלקוניות שערורייתית" ואני מודה שהקונספט הזה מצא חן בעיני במיוחד […]
[…] שיהיו לי הרבה פחות ספרים לכתוב עליהם. אני שוקל לאמץ את השיטה של אריק גלסנר – לכתוב דעות קצרצרות על ספרים שאני קורא, ולהתעכב רק על […]