ספר המסות הזה, מ-1996, של מבקר הספרות האמריקאי, סוון בירקרטס, שאני מסיים כעת את קריאתו בפעם השנייה (בפעם הראשונה – למרבה האירוניה – בקינדל; בפעם השנייה – לתיקון האירוניה – בספר פיזי), הוא הניתוח המעניין ביותר, המעמיק ביותר, של מצבה של הקריאה בספרות בעידן הנוכחי. זה ניתוח "פנומנולוגי" של הקריאה (מילה, שכמו המילה "מטפיזי", אני מבין אותה, אם אני מבין אותה, כמילה נרדפת ל"מעמיק לאין שיעור").
אבל זה גם יותר מניתוח מרשים ביותר של חוויית הקריאה ברומנים בכלל, ובפרט בעידן מוסח-הדעת, האינטר-סובייקטיבי, מופצץ האימג'ים והמידע שלנו.
זה ספר שמשתמש במצבה העגום של הקריאה הרצינית בעידן שלנו כנקודה ארכימדית לביקורת חברתית מקיפה.
זהו אחד מאותם ספרים מעט קודרים שיוצרים התרוממות רוח מיוחדת: הקדרות נפלטת החוצה באמצעותם, מקבלת צורה, מקבלת "אחרות", והנפש חולשת עליה.
יש קומץ של ספרים ש"חייבים לתרגם" ו"האלגיות הגוטנברגיות" הוא אחד מהם.
מבקר חופשי 
תגובות
שלום אריק,
סיימת את הרשימה במילים: יש קומץ של ספרים ש"חייבים לתרגם". אולי תוכל לפרט אילו ספרים לדעתך כדאי וחובה לתרגם. על מנת שהעוסקים בדבר יועילו לקחת זאת לתשומת ליבם
שלום אור,
ראשון שקופץ לי לראש הוא ספר עיון בשם Aping Mankind של Raymond Tallis שמתמודד עם תמונת האדם המוטעית, לטעמו, שעולה מ(אגפיםב)מדעי המוח ומ(כנ"ל)הפסיכולוגיה האבולוציונית.
למה לדעתך לא מתרגמים עוד ספרים של DFW? יש לך מידע על המכירות שלהם בארץ?
אין לי נתונים, אבל אני חושב שאת הרומן הארוך שלו קשה לתרגם בגלל בעיות תקציב.