מבקר חופשי

איל מגד הוא אחד היוצרים המעניינים ביותר בישראל של העשור וחצי האחרון. כתבתי עליו בכמה הזדמנויות. במיוחד אני ממליץ על האוטוביוגרפיה שלו, "ארץ, אשה".

ספרו החדש, "אושרליה", מונולוג של גבר שנוסע לאוסטרליה לבקר את בנו שנולד נגד רצונו מקשר אהבים קצר, אינו נטול בעיות.
בעיותיו קשורות בעיקר לקצב המואץ מדי ובמקומות אחרים אטי מדי של העלילה, וכן לכך שכמה מהסוגיות שהספר עוסק בהן נידונו כבר בעבר בכתיבתו ביסודיות מספקת.

ועם זאת, הנפתלות הנפשית-הגותית שבספר מרתקת והשפה המנופה משווה לה, לנפתלות, הדר ופאתוס. ואילו הטיפול בסוגיית האבהות בספר, התיאור המדייק של ההיטלטלות הקיצונית באבהות בין מאיסה להינמסות, מפעים.

נמלאתי צער וגעגועים למפרע עם התקרב הסיום, דבר שמעט ספרים גורמים לי. התחושה בקריאה היא של היכרות עם נפש מורכבת שמלווה אותך במסע החיים ופרידה קרבה ממנה, לקראת תום הספר, היא פרידה ממישהו שמבין את החיים על מלוא מורכבויותיהם וכאביהם ומוזרויותיהם – דבר נדיר, ולכן הגעגוע .