מבקר חופשי

מלבד חוסר היכולת הנפוץ להגשים אותו, והסכנות הרגשיות והחומריות שקשורות בעקבו, יש לשקול גם את הנקודות הבאות כנגד ההדוניזם, כנגד חיי יצרים משולחי רסן:

1. הכוח של היצרים כל כך גדול, שגידולם פרא משמיד את כל הרגשות העדינים והמורכבים יותר שצמרתו הענפה של ההדוניזם אינה מאפשרת את צמיחתם. רגשות אהבה, תענוגות ההתבוננות, ואף תענוגות תחושת המוגבלות האנושית שלנו.
כך שהדוניזם אינו רק ריבוי חיות – אלא פיחות חיות. ההדוניסט לא רק חי יותר – אלא גם חי פחות .

2. הכוח של היצרים כל כך גדול, עד שבשלב כלשהו אחרי התרת הרסן, הרסן כבר לא בידיים שלנו, אלא שלהם.
כך שמטעמים אגואיסטיים – של בקשת שליטה – כדאי לרסנם.

3. היצרים אינם יוצרים מבנה מורכב ומתפתח. הם חוזרים על עצמם שוב ושוב, אולי מתעצמים בנקודה אחת והופכים יותר אינטנסיביים בה.
כך שאין בהדוניזם הצטברות, אלא עמידה במקום. בניגוד לחיי הרוח שמתפתחים ומתרכבים ומתגוונים.

בכוונה מניתי טעמים שאינם מתחום המוסר הבינאישי, אלא טעמים שההדוניזם "יכול להבינם", בהיותם טעמים אנוכיים.

ויש גם דברים לומר בשבח הדוניזם פרוע. אבל אלה מיותרים, בהיותם מובנים מאליהם.