1. כשם שיש מאמינים מוסריים בחייהם הפרטיים ומאמינים מנוולים, כך גם יש ניהיליסטים ישרים וניהיליסטים לא ישרים.
היושר ואי היושר הוא סוג של אינסטינקט שלא קשור לעולם האמונות והדעות.
תוספת: אז איבן קרמזוב טעה כשחשש ש"אם אין אלוהים – הכל מותר"? הסוגייה עדיין צריכה עיון, ובכל זאת אנחנו רואים לנגד עינינו ניהיליסטים ציניים וניהיליסטים ישרים וכיוצא בזה באנשי אמונה.
2. יש אנשים שהופכים להיות אנשי רוח כי הם מאמינים בבכירותה של הרוח על פני הגוף.
ויש אנשים שהופכים להיות אנשי רוח פשוט משום שרוחם עשירה או אינטנסיבית במיוחד – לא משום שהיא חשובה יותר, אלא משום שכמותית היא נוכחת יותר, או נוכחת במידה רבה – או אף משום שרוחם מציבה בפניהם חידה, היא, הרוח, בעיה – שצריך ולעתים אף מעניין לפתור אותה.
3. הרהורים דה טוקוויליים: הדמוקרטיה הכניסה רכיב כמותי מרכזי לחיינו: השולט הוא מי שצבר את הכמות הרבה ביותר של יחידות-האדם, ואין זה משנה איזה בני אדם.
לכן היא עולה בקנה אחד עם אידיאולוגיה קפיטליסטית כמותית גם כן – המנצח הוא מי שצבר הכי הרבה יחידות-כסף, לא משנה כיצד, בגריפת ביבים או בחיבור סונטות.
ושתי גישות אלו עולות בקנה אחד עם מוסד הסלבריטאות: מי שחשוב הוא מי שצבר הכי הרבה תשומת לב, לא משנה כיצד (ופייסבוק בכלל זה).
ואולי גם עם גרגרנות מינית: הגבר המוצלח הוא מי ששכב עם הכי הרבה נשים, לא משנה מה איכות הקשר עמן.
תגובות
מה עושה ניהיליסט לא ישר?
האם האבחנה קשורה לאותנטיות של דחפיו ויצריו, האם באמת הוא אץ לספק צורך פנימי, או מגיב ללחץ חיצוני? (כמו שהאיש הנוהג במוסריות יכול לעשות כן מתוך עצמו או מתוך מאמץ לצאת בסדר עם סובביו).
השאלה מה עם אנשי האמצע? האם הניהיליזם או האמונה מטים אותם לדרך הישרה/ מסיטים אותם לדרך מעוותת?
לשי – אכן, שאלה טובה.
לדודי – לא בטוח שהבנתי. כוונתי הייתה להדגיש שהיחס לזולת כרוך באינסטינקט שאינו קשור הדוקות לשאלות של אמונה.