קצר של קיקרו, המאה הראשונה לפנה״ס

״כולנו כרוכים אחר השבח ודווקא הטובים בינינו רודפים אחרי התהילה. והפילוסופים עצמם רושמים את שמותיהם אפילו על הספרים שהם כותבים על אודות הצורך לזלזל בתהילה! בשל עצם העובדה שהם בזים לתהילה ולפרסום רוצים הם לזכות לתהילה ולפרסום״

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • josef  ביום אוקטובר 5, 2014 בשעה 9:05 PM

    תודה!
    ובעניינה של תהילה, אצרף גם ציטוט שהרשים אותי. ג'אקומו ליאופרדי, כתבים
    בפרוזה, כרמל תשנ"ב, עמ' 153:
    התהילה – ברוב המקרים, ובמיוחד בתחום הספרות – מתוקה היא כאשר האדם ניזון ממנה
    בדממת לשכתו, ומשתמש בה ככלי לדרבון עצמי למשימות חדשות ועטורות תהילה, וכבסיס
    לתקוות חדשות. כי אז היא משמרת בחובה את כוח האשליה, זה הכוח האחד והיחיד שיש
    לה. אולם אם נהנים מתהילה זו ברוב עם ובחברה, היא מתגלה על פי רוב כדבר אפסי
    או פעוט, או, בקיצור, חסר יכולת למלא את הלב ולהשביעו. מה גדולים הם, מרחוק,
    כל התענוגות, ואילו מקרוב – מה פעוטים הם, יבשים, ריקים ואפסיים!

  • אריק גלסנר  ביום אוקטובר 5, 2014 בשעה 9:38 PM

    תודה, מעניין מאד

  • משה  ביום אוקטובר 16, 2014 בשעה 9:42 AM

    "צא ולמד כמה חשוב הוא הכבוד, שאדם מוכן להשפיל עצמו עד עפר כדי להשיגו", נדמה לי שברוך קורצוויל.

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: