מבקר חופשי

"עליו [על פיתאגוראס, בן המאה ה-6 לפנה"ס] מספר היראקלידאס איש פונטוס, תלמידו של אפלטון ואדם מלומד מאוד, שהוא בא לפלאוס [עיר בפלופונסוס] וניהל שם שיחות מלומדות וארוכות עם לאאון, שליטם של אנשי פלאוס. לאאון התפעל מכשרונו ומכוח דיבורו ושאלו באיזו אמנות הוא דוגל במיוחד; הוא השיב שאין הוא יודע כל אמנות, אלא שהוא פילוסוף; לאאון השתומם בשומעו את השם החדש ושאלו מי הם הפילוסופים ומה ההבדל בינם לבין שאר בני האדם.
פיתאגוראס – כך נמשך הסיפור – ענה שחיי האדם דומים בעיניו ליריד המתקיים סמוך למקום ההצגה של המשחקים הלאומיים הנערכים בפאר וברוב עם, כשאנשים באים מכל יוון; שכן שם אחדים, לאחר שאימנו את גופם, מבקשים הם להשיג את זר-הניצחון עטור התהילה והכבוד, ואילו אחרים נמשכים שמה מתוך תקווה לזכות בהכנסה וברווח בעת קנייה ומכירה; אך יש גם קבוצה נוספת, והם דווקא הטובים ביותר: אלה אינם מבקשים לא מחיאות-כפיים ולא רווח, אלא הם באים כדי לצפות במשחקים, והם בוחנים בעניין רב מה נעשה וכיצד: כך אנחנו, כמו הגענו מעיר כלשהי אל המולת היריד, אל החיים האלה מחיים אחרים ומעולם אחר, ואחדים מבינינו משועבדים לתהילה, אחרים לממון; ברם, יש גם מעטים המחשיבים כאין וכאפס את כל היתר, תוך שהם בוחנים בעיון רב את טבע היקום.
אלה קוראים לעצמם שוחרי-החוכמה, כלומר פילוסופים. וכשם שהעיסוק האציל ביותר הוא הצפייה במשחקים בלא לבקש טובת-הנאה אישית, כך בחיינו עולה בהרבה ההתבוננות ביקום והכרתו על כל יתר העיסוקים".

זה פיתאגוראס, הפרה סוקרטי. ואילו על סוקראטס כותב קיקרו כך:
"ואילו סוקראטס היה הראשון שקרא לפילוסופיה לרדת מן השמים, הציב אותה בערים, אף הכניס אותה לבתים ואילץ אותה לחקור את בעיות החיים ואת המידות, את הטוב ואת הרע".

—

הציטוטים האלה – של הרטוריקן הקלאסי שהיה הוגה לא ממש שיטתי ועקבי – מנוגדים לרוח השובבה והאירונית של הציטוט שהבאתי בפוסט קודם שלקוח מצדו מטקסט מאלף בו הגן קיקרו במשפט כנגד שלילת  האזרחות הרומית ממשורר יווני ולשם כך הסביר לשם מה נחוצה לחברה שירה (!)

*

(הקטעים לקוחים מתוך המבחר העברי של כתבי קיקרו בהוצאת "מוסד ביאליק" ובתרגומו של ארנסט דוד קולמן).