1. אין יחס ישר בין אנשים יפים לאנשים בעלי תאבון מיני מוגבר.
ואולי קיים אף יחס הפוך?
ואם השערה זו נכונה, מה הן סיבותיה? הפחות יפים מנסים – בהיגיון רב – להגשים בחייהם את מה שבעבורו קיים הרי היופי מלכתחילה. ההיגיון הוא זה: אולי אין לי יופי, אבל יש לי את המטרה שלשמה הרי היופי הוא אמצעי בלבד.
ואילו היפים? הם מסתפקים בזה שהפחות יפים חושקים בהם. המטרה שלהם היא תחושת הכוח והביטחון.
2. הביטוי "מלחמת המינים" מטעה לא רק בגלל המשיכה שקיימת בין הצדדים הניצים במלחמה הזו (בהשוואה למלחמה ממש, מלחמת העולם הראשונה למשל: כאילו הבריטים והצרפתים הורגים בגרמנים ונהרגים על ידם ובו בזמן אלה חושקים באלה).
אלא גם משום שלכל צד במלחמה קיים "גיס חמישי" בעורפו – אצל הגברים זו האם, אצל הנשים זה האב (בהתאמה למלחמה מן המניין: בפריז יושבת גרמניה ובברלין צרפתי).
ואולי ה"גיס החמישי" שהגברים נאבקים עמו בו זמנית ל"מלחמתם" בנשים משמעותי יותר…
3. כדי לומר דבר מה משמעותי על פוליטיקה צריך לפנות חלק נכבד מהיום וללמוד את הנושא, להתעדכן. אולי אפיקורוס הפילוסוף צדק כשהמליץ להתרחק מעסקי ציבור מכל וכל.
4. סופרים טובים נותנים יותר מאשר לוקחים מהקורא, ואילו ההיפך אצל סופרים גרועים.
סופרים גרועים מכריזים "הנה ציפור!", כך הם תופסים את תשומת לבנו, אך אחר כך אנו מרגישים מרומים, מרוקנים כשהיינו – כי ציפור אַין.
סופרים טובים מעניקים לידינו ציפור רבת יופי.
וסופרים מעולים אף מעלים אותנו על העץ הבלתי מושג ובו שתי ציפורים.
5. אני קורא (בשנים אלה ממש) את החלקים של "בעקבות הזמן האבוד" שלא תורגמו לעברית (אני קורא אותם באנגלית). פרוסט, הלכתי והשתכנעתי, הוא הסופר הגדול ביותר של המאה העשרים.
אחד מהישגיו הווירטואוזים הוא משהו שלא קיים על הדף: ההימנעות מעוררת ההשתאות – ביצירה בת 3500 עמודים שעוסקת ב"אני" – מרחמים עצמיים, פיאור עצמי או אף התבשמות מהצבתו של אותו אני במרכז היצירה.
מאידך גיסא, יש גם הנאה בלפגוש את פרוסט בשר ודם ביצירתו, למשל בחלקים בהם הוא מפתה את הקורא להמשך הקריאה כמו סופר מהשורה (כשהוא אומר, למשל, משהו כגון: "עוד נראה כיצד המפגש הזה עם אלברטין יתגלה כהרה גורל"). הרגעים הפרוזאיים האלה רק מוסיפים לו לוויית חן.
6. את ההתרחקות מהשפה לטובת אמצעי מדיה ויזואליים יש להבין בהקשר של התרחקות מסובלימציה. השפה היא הסובלימציה בה"א הידיעה (אישה הופכת ל"אישה", גבר הופך ל"גבר"). ומי שלא קורא – מתקשה יותר בסובלימציה.
מאידך גיסא, אולי גם זה נכון: מי שיש לו קשיים בסובלימציה אולי פונה מלכתחילה בשיעורים גבוהים יותר לקריאה.
תגובות
יכול להיות מעניין לחבר בין 4 ל-1.
🙂