ספרה האחרון של דונה טארט (שספר הביכורים שלה, שתורגם, הוא "ההיסטוריה הסודית", הטוב מאד, אם כי לא המרעיש בעיניי, כמו שסוברים כמה מחבריי הטובים והמוערכים), "The Goldflinch", זכה לאחרונה בפוליצר וכן זכה להצלחה מסחרית מסחררת (מיליון וחצי עותקים).
הספר גם זכה לביקורות שליליות של מבקרים בולטים, ביניהם ג'יימס ווד מ"הניו יורקר".
הפרשה הזו של ספר שזוכה להצלחה מסחרית גדולה, ובו זמנית מנסה לשחק במגרש של הגדולים (כלומר, גדולי הספרות), ובו זמנית זוכה לביקורת שלילית מצד חלק נכבד מהמבקרים – הפכה בכתבה מעניינת ב"ואניטי פייר" לאבן בוחן לכוחה ומשמעותה של הביקורת.
ואילו ב"ניו ריפבליק" הטהרני והזעפני מעט, נתפסת כתבה זו עצמה מ"יריד ההבלים" כעדות לשטיחות השיח הספרותי, בהדגישה או בטענתה של הכתבה כי פן אישי הוא זה שחרץ את תפיסת הביקורת על הספר המצליח.
מעניין. נמתין לתרגום ואולי נצטרף לפולמוס (בינתיים אולי נאגור מניעים אישיים מתאימים 🙂 ).
מבקר חופשי 
תגובות
בנוגע לתרגום – בחודש מרץ ביררתי עם הוצאות הספרים כתר וכנרת זמורה דביר – הן הודיעו שהוחלט לא לתרגם את הספר (לכאורה, הספר הקודם של דונה טארט לא נמכר דיו).
אשמח לשמוע אם יש לך מידע אחר בעניין…
הדר, איני יודע. עם זאת, הזכייה בפוליצר אירעה כמדומני לא מזמן – אז אולי זה משנה משהו.
רכשתי את הספר באנגלית אבל בהתחשב ברמת האנגלית שלי זו קפיצה מעל הפופיק ואני חושש שגם אני אמתין לתרגום. 'ההיסטוריה הסודית' היה חוויה מכשפת עבורי (וכמדומני גם אתה התעסקת בקסם שהיה בו בחלקו הראשון והוסר בחלק השני).
וליוני ששאל- הספר ייצא בהוצאת מודן ונמצא בתהליכי תרגום.
**הדר ששאלה! יוני זה שם החודש, כמובן.**
תודה! כייף לשמוע 🙂
תודה על המידע. אהבתי מאד את ההיסטוריה – אבל לא יצאתי מגדרי. או שכן? שלושים שנה, לך תזכור (אני יודע שזה כאן בבלוג).
מסכימה על ההיסטוריה. "הידיד הקטן" הקטן (שקראתי קודם, אמנם) נגע והרשים יותר.
קראתי את גולדפינצ באנגלית. ספר מתח שקשה להתנתק ממנו. טארט יודעת את העבודה. אבל….. ארוך מידי. במיוחד הטוויסט האחרון נמשך מידי ולא מעניין. אינו מעמיק מספיק בנושא האומנות וחבל. הדמויות מפותחות היטב, אבל זה לא הריפוי של שופנהאור.
עברתי לקרא את ההיסטוריה הסודית,..( כן, רק עכשיו ) הפתיחה מסקרנת ומבטיחה..
נמתין בסבלנות 🙂