מבקר חופשי

אני בדרך כלל נמנע מלכתוב על אקטואליה שכל באיה לא ישובון, אבל כמה דברים בכל זאת אומר בבמתי הצנועה.

1. לא ברור בכלל שמוסד הנשיאות מיותר. יש ערך לסמלים בכלל ולסמל שמצביע על כך שיש כאן חברה אחת, בסופו של דבר, שצריכה להסדיר את החיים בינה לבין עצמה באופן המיטבי, ולא אוסף אטומיסטי של אינדיבידואלים. את זה מסמל מוסד הנשיאות. ובאופן אידיאלי הוא מעמיד גם אדם מעורר השראה לכלל החברה בראשו.
אז כן, זה עולה כסף, ויש לבדוק את כמותו, אז כן, הקמפיין הנוכחי מכוער עד מאד – אבל לא, המוסד עצמו לא מיותר.

2. שידור ציבורי בלתי תלוי בבעלי ההון ומופרד עד כמה שאפשר מהפוליטיקאים – ומופרד עד כמה שאפשר מפרסומות מנג'זות גם, בל נשכח – הוא אינטרס ציבורי עליון וצריך להיאבק על שימורו.

3. פוליטיקה כשלעצמה היא מקצוע אצילי – הניסיון להשפיע על המרחב הציבורי בכיוון שאתה בכנות מאמין שיכול להיטיב עם הציבור – ולא כל הפוליטיקאים מושחתים, כן, גם בישראל.
צריך לשרש את המוסכמה הזו האחרונה בייחוד, שהיא מסוכנת עד מאד לדמוקרטיה.

הפופוליזם והנחרצות והקיצוניות והטהרנות – גם כשהם מגיעים מתפיסות עולם "טובות" – הם כשלעצמם סימנים וגורמים מדאיגים של/ל התערערות של חברה ושל היכולת שלה ליפול כפרי בשל לידיים קיצוניות מהצד השני של המפה הפוליטית, קרי לידיים קיצוניות "רעות".