1. "הדת היא המטפיזיקה של ההמונים" – כך כתב שופנהאואר.
ואילו הלאומנות היא המטפיזיקה של ההמונים שכבר אינם בטוחים באמונתם בדת.
(יש כאלה שסבורים שאם תהיה יותר "פיזיקה", כלומר רווחה חומרית, יטושטש הצורך במטפיזיקה; מסופקני. כלומר, באמת, אני מסופק ולא יודע).
הנקודה היא – ריצ'רד דוקינס – שכל עוד לא תוצע מטפיזיקה חלופית לא תעלמנה מן העולם המטפיזיקות הגרועות הללו.
הנקודה היא – א.ג. – שאי אפשר להמציא מטפיזיקה יש מאין, כבריאה מתוהו, כשפן מכובע.
—-
אבל אפשר אולי להמציא מטפיזיקה שלילית; בוז לפיזיקה ללא שמצאת תחליף לה. רוח שוללת כל, כתיאורו של מפיסטופלס, שהופך להיות לא שטן כי אם מלאך.
2. אגב, כעת אולי כבר מותר לגלות ש"גבעת חלפון", הקומדיה השנונה והנונסנסית הגדולה, היא ויטאלית יותר, אף "חשובה" יותר, מ"החיים על פי אגפא", אותה טרגדיה מחזיקה-מדי-מעצמה, כבדה, קלישאית ועם זה לא מדויקת (לא סרט רע, עם זאת, אבל בהחלט לא מה שעושים ממנה; ובאגף חמור הסבר של א. דיין "מר באום" עולה עליה).
מה שמצחיק אינו פחות חשוב למפרע ממה שמבכיא.
תגובות
מהסעיף הראשון עולה שלאליטה יש מטפיזיקה אחרת שאינה דת (או לאומנות, בגירסתך).
מישהו מכיר מישהו באליטה ויכול להעיד אם זה נכון?
לא צריך לקרוא את הכל לאור הריסנטמנט הדמוקרטי של העידן שלנו, שהוא קלישאה גדולה מאד ולכן הזעם שלו הוא זעמו של המורד-כביכול שהנו למעשה אחד מהרוב.
בוודאי שהייתה מטפיזיקה אחרת! אותה זו ששופנהאואר הקדיש לה את חייו והיא הפילוסופיה שלו (שהנה כשלעצמה קאנט ברוויזיה משמעותית). הסעיף הזה קשור למשהו שכתבתי ב"קצרים" לא מזמן: בתפיסת העולם הקאנטיאנית היה אכן משהו נשגב בגלל מושג "הדבר כשהוא לעצמו", הנסתר מעינינו אך קיים, תפיסת נשגב שאינה נוכחת בראיית העולם המדעית הפשטנית שרווחת היום.