מבקר חופשי

תגובות

• איילת  ביום מאי 4, 2014 בשעה 6:44 AM

  קישור לתגובה | להגיב

  מרתק!.תודה רבה.כתוב בהיר ועמוק ומעורר הרבה מחשבות.[המאמר שלך].

  הנושא של האומנות דיבר אלי במיוחד.כבר כמה שנים שמתגברת בי התחושה החמקמקה שהאומנות איבדה כיוון ,איבדה חשיבות והיה קשה לי לשים את האצבע על המקום הכואב.
  באופן מפתיע,ותואם למה שהוא אומר ,הספרות שמענינת אותי באמת [כבר כעשור או יותר] היא ספרות מהמאה ה19.הציורים מהתקופה הרומנטית הם החזקים ביותר בעיני.

  בהייה אין סופית בפופיק של עצמו בחשיבות עצמית עצומה. בסופו של דבר מגעילה את האדם.ומרוקנת אותו לחלוטין.

  אלוהים אולי לא צריך את בני האדם,אבל לדעתי אין ספק שבני האדם צריכים אותו.

• אריק גלסנר  ביום מאי 4, 2014 בשעה 6:18 PM

  קישור לתגובה | להגיב

  תודה איילת!

• אמנון נבות  ביום מאי 5, 2014 בשעה 10:56 AM

  קישור לתגובה | להגיב

  ברשותך,גלסנר,כמה הרהורים משיקים לאלה שהעלית בעקבות המקרא בספר : מצד אחד,אני מפקפק במידת הרלוואנטיות של הספר הזה לקורא הנוכחי בעברית,משום שהבורגנות עליה כותב
  קונאוסגורד היא יציבה,ואילו הבורגנות אליה משוייך הקורא הישראלי היא בורגנות מתגוננת ואוזלת.
  מה שהוא בחינת מובן מאיליו באוניברסום ה"נורדי" הוא בחינת הזייה מתוקה לישראלי הממוצע. (כמובן,הספר לא פסול למקרא אסקאפיסטי – אני מדבר כאן על מקרא משמעותי) : מותו של אב משפחה ,או אם משפחה באוניברסום הנורדי הוא פגיעה רגשית ,אבל אינו קריסה קיומית,פיזית
  וכלכלית כבארצנו המטונפת והמקודשת: הרס האני היה ונשאר בחירתו של היחיד – וראה דמות האב הנכה רגשית שהפנה לבסוף את מנגנוני ההרס כלפי עצמו. אני מנחש (בלי לדעת הרבה) שברירת המחדל היא ללכת עם סטרינברג (ומונק) -או להפוך את הגב,שזה,פחות או יותר ,מה שמתקיים בספר שלפנינו,הטוען שהאלוהים נמצא בפרטים ולא במהלך הנפשי של הדברים (מעניין:בסרטי ברגמן המצייתים ,בעצם, לרוח סטרינברג, הפריים נמלא לאורך השנים בפרטי פרטים, בעוד שבסרטים הראשונים,הרקע היה כמעט מופשט).

  יחד עם זאת,אני מסכים לחלוטין שהספר הזה מייצג בהלה פנימית מול הפוסטמודרניזם – והוא
  מנסה לפנות אחור,אמנם באורח חצי גלוי. והסיבה היא ש"העולם" הבורגני על שלל אטריבוטין
  ומכשיריו שוב איננו יציב כמקודם גם באוניברסום הנורדי.גם הוא נאכל בקצוות ומצטמק.זו סיבת ההיאחזות בפרטים המקיימים ומייצבים את העולם: זו הסיבה להפניית העורף אל העולם הסטרינברגי, המתקיים על גבולות הטירוף. באופן הזה הייצוג בספרות מאבד את התנופה הגדולה שלו,את
  מתנכר למחוללי ההרס התת הכרתיים ונאחז בכל כוחו בממשות 'יציבה' ובטוחה ככל האפשר.

  מעניין,כשקראתי את קונאוסגורד נזכרתי ללא הרף בסופר אחר,רב תנופה וורבאלי לא פחות
  – תומס וולף ("הבט אחורה מלאך" ,"על הזמן ועל הנהר"),סופר מעושת ותמים לאין שיעור,
  הכותב על קו שבר כפול : בין הריאליזם למודרנה בסיפורת האמריקאית ,ועל קו השבר הכלכלי
  (1929).מעניין שגם הוא נאחז בפרטים , בלא לוותר על התנופה וה"זרימה" (וסוג של אופטימיות
  המזווגת לצעירות – הוא נפטר בן 38).אולי זה הדגם הנכון לבדיקה ולא היציבות (שעל גבול
  הקיפאון) האופיינית לסיפורת הנורדית מהעידן הנוכחי.

• אריק גלסנר  ביום מאי 5, 2014 בשעה 11:06 AM

  קישור לתגובה | להגיב

  אמנון, ההשוואה לוולף מאירת עיניים! אכן – זהו – ולא פרוסט, המתבקש כביכול יותר – הסופר הקרוב ברוחו ביותר לקנאוסגורד, סופר גדול ובו זמנית סופר גדול שמפלרטט עם גרפומניה. לשני הסופרים יש "בטנים" ביצירות, אבל איכשהו הקורא מתפעם גם מה"בטנים", מריבוי הפרטים (הקורא הזה, לכל הפחות).

  אני, אגב, לא סבור שקנאוסגורד זונח את הפנימיות לטובת עולם האובייקטים, אלא מתמקד בחיכוך הבלתי פוסק שבין הסובייקט (המתבונן והמרגיש) לבין העולם.

  אני לא חולק עליך שיצירה עברית גדולה המותאמת למצב העברי היא דבר נחוץ וחשוב וחסר. אני כן חולק עליך בכינוי "אסקפיזם" שנקרא על קריאת ספרות לא ישראלית טובה. היא לא תחליף לספרות ישראלית, אבל היא אינה גם סתם העברת זמן בידורית, כלומר היא לא חייבת להיות כך.

• מיקי  ביום מאי 19, 2014 בשעה 6:34 PM

  קישור לתגובה | להגיב

  מר גלסנר, פעם בכמה שבועות אני מבקר בדף שלך ומתענג. מתפתחת פה זירה ספרותית מרתקת, ותודה לך על כך.
  נוסף על כך, נראה שניתן למצוא פה את אמנון נבות, שתמיד מרתק לקרוא אותו, גם כשאני לא מסכים איתו (מה שמתרחש לא מעט, בפרט כשהוא מתעקש, כמו פה, שספרות משמעותית היא רק כזאת שמייצרת אמירה חברתית משמעותית, אם הבנתי נכון).
  שניכם הפתעתם אותי עם ההשוואה לתומס וולף, שהוא אולי מתאים סגנונית, אך לא בטוח שדומה תוכנית לקנאוסגורד. ההשוואה לפרוסט היא בלי ספק עצלנית.

  הרשימה הזאת, על שני חלקיה, מעניינת במיוחד

  • אמנון נבות  ביום מאי 19, 2014 בשעה 7:40 PM

    קישור לתגובה | להגיב

    מיקי היקר! אמירה קיומית ולא אמירה חברתית. ראיית המצב החברתי הכרחי לצורך ההקשר.
    היה ברוך בבואך ובלכתך.

• אלונה קמחי  ביום יולי 16, 2016 בשעה 7:26 PM

  קישור לתגובה | להגיב

  רשימה שנגעה בי עמוק בתקופה מורכבת שבה לא מצליחה למצא משמעות לא לקריאה, בוודאי שלא לכתיבה ואף לא לכל מעשה באשר הוא. תודה אריק.

• אריק גלסנר  ביום יולי 16, 2016 בשעה 7:38 PM

  קישור לתגובה | להגיב

  תודה רבה, אלונה!

• קטי  ביום אוגוסט 14, 2016 בשעה 8:12 AM

  קישור לתגובה | להגיב

  הספר של קנאוסגורד ריתק אותי הרגשתי שאני צוללת לתוך מעמקי עולם מוכר תוך הסתכלות במשקפיים בעלות זוית ראיה ייחודית שמסירה איזה דוק , ציפה דקיקה ומאפשרת הסתכלות בעולם חשוף יותר הזכיר לי את הסרט מטריקס. החוויה הייתה מאוד חזקה. התחברתי גם לחוסר יכולתו של המחבר להתנתק מניתוח מעשיו תוך כדי עשייה וכך היה לי קשה לנתק את הרצון העז שעלה תוך כדי הקריאה, לחלוק את ההרגשה הזו עם משהו נוסף , שמחה שמצאתי את הרשימות שלך ובהם התייחסת לחלקים נוספים שגרמו להעצמת החוויה שלי. תודה לך,קטי.

• אריק גלסנר  ביום אוגוסט 14, 2016 בשעה 11:32 AM

  קישור לתגובה | להגיב

  תודה, קטי

• איתי כ.  ביום יולי 19, 2017 בשעה 11:00 PM

  קישור לתגובה | להגיב

  נפלא, תודה. אני מעשן מריחואנה כדי להשיב את הצעיף של המסתורין לצלילים ולמראות.