מבקר חופשי

"האב עסוק בפעילות פוליטית. יש לו קשרים גם עם אנשים לא דתיים. אחד מהם, מבוגר מהקיבוץ הסמוך לכפרם, היה שגריר ישראל ברפובליקה המרכז אפריקאית. הוא מחפש ב'אביב' את הרפובליקה. ויש גם מפורסמים ממש. כמו רפול, שאביו מעריץ (כך האם סיפרה בפליאה אחרי שנים; הוא יתבייש בהתרפסות הזו של אביו, למרות שהייתה כנראה מובלעת ולא המונית, אבל כל זה רק אחרי שנים). וביום שישי אחד, בשיממון שאחרי הלחץ של הכנת השבת, איפה שהוא בין האוטו גלידה הקולני והעולץ מדי, למקלחת החובה המעיקה, דופק מישהו בדלת והוא פותח. האיש, שנראה ממש כמו רפול, שואל איפה אבא וכשמסתבר שהאב נח הוא מותיר ערמת פוסטרים בשבילו.

בבית מתלונן האב באוזני האם על התככים במפלגה שלהם. מה שמעניין אותה זה רק הדברים האישיים, הוא משתומם, נדהם, כשהוא מספר לאם על אחת הפוליטיקאיות במפלגה. האב הוא אידאליסט, הוא יודע, רק המטרה חשובה בעיניו.

אחת הנסיעות הזכורות עם כל המשפחה היא לתל עדשים. לרפול. הוא קרא כבר קודם את 'סיפורו של חייל', עם הקדשה אישית של רפול, והתפלא לגלות שבכלל לא בטוח שרפול יהודי! בספר גם כותב רפול שהוא כמעט ולא נולד כי אביו רצה שאשתו תיפטר מהילד (תיפטר? איך?). ביציאה מהמושב הם עוברים פתאום ליד קיבוץ מזרע. הוא מביט בכניסה לקיבוץ בעיון ובחשש. כאן מגדלים חזירים (בעוד תשע עשרה שנה יתיידד עם בת הקיבוץ ועל הארוטיות של 'הקיבוצניקית' תתווסף הדקות של 'קיבוצניקית ממזרע', כלומר, פורקת כל עול). האם מדרבנת את האב לחפש בית כנסת במושב הסמוך. היום חל יום הזיכרון לאביה והיא מבקשת מהאב לומר עליו קדיש. למרבה הפלא נמצא בית כנסת במושב הותיק והמאובק. בולטים לעין צעירים לובשי שחורים. מה עושים חרדים במושב החקלאי הזה?

האב לוקח אותו לעיתים נדירות לנסיעות שלו. בנסיעות האלה הוא נפגש עם חברים מהמפלגה או מקורבים לה. רוב החברים האלה חילונים. הם נוסעים יום אחד להיפגש עם מאיר הר ציון בחווה שלו בכוכב הרוחות. הדרך יפיפייה ושוממה. תראה איזה נוף, נאנק האב כמו בשעה שהוא אוכל גבינת פילדלפיה או נעקץ מדבורה. הוא מתרגש לקראת הפגישה. אבל הר ציון מתגלה כצרוד ומבוגר למרות שמימי בר כוכבא לא קם בישראל לוחם כמוהו. אחר כך הם נוסעים למושבה כינרת ונכנסים לבית ישן שמרוהט בצניעות כמו הבית של סבתו. הצניעות הזו מרתיעה אותו (במעומעם). ריח הבישולים שנדבק לריהוט.

בניגוד לרפול ולמאיר הר ציון, האב לא היה משהו מיוחד בצבא. פעם אחת שאל את האב ישירות והאב מלמל משהו על חיל רגלים. ככה סתם, רגלים. לא צנחנים ואפילו לא שריון. גולני? גבעתי? לא, רגלים וזהו. בניגוד לדוד עם הדיבור המתון והיודע שנלחם עם חייל ירדני, ליגיונר, בגבעת התחמושת לאב אין מה לספר מהמלחמות. הוא גם לא יודע לנהוג על טרקטור, כמו האבות האחרים. מה הוא כן יודע? הוא מעביר לו ולחברים שלו שיעור בתלמוד פעם בשבוע מחוברות דקות ורחבות אתן הוא מלמד גם את החילונים שלו בבית הספר שלו. השיעור מועבר לו ולעוד שניים שלושה חברים בשבתות. שאר האבות, אלה עם הטרקטור, מלמדים משניות (שזה קל יותר). רק האב מלמד אותם תלמוד.

פעם בשבוע נוסע האב לישון אצל הסבתא. פעם אחת הוא מתלווה אליו. הוא פוגש מחוץ לבית הסבתא בבן הדוד הנאה, החילוני, המבוגר ממנו בכמה שנים. מראהו בערב יום חול רגיל, כשהם רק שניהם, נראה מוזר קצת. הקשר ביניהם לא מובן מאליו לפתע. הוא מנכש עשבים בחלקה מול ביתה של הסבתא. כמה מחבריו מתקבצים סביבו ומקניטים אותו למרות שברור שהם מחבבים אותו מאד. אחד משתמש במילים גסות ובן הדוד החילוני מחווה כלפיו וכלפי בית הסבתא ומהסה אותו. בלילה, למרות שהפעם היה האב אתו באותו הבית, לא פחתה תחושת הבדידות בבית הישן והריק של הסבתא. השיחות עם האב בנסיעות הללו לא נחקקות (אולי לא היו?)"