"יש רק דרך אחת לקרוא – לשוטט בספריות ובבתי-מסחר לספרים, לבחור ספרים המושכים אתכם, לקרוא רק את אלה, להשליכם כשהם משעממים, לדלג על החלקים המתנהלים בכבדות, ולעולם, לעולם לא לקרוא דבר משום שאתם חשים שחובה לקרוא אותו, או משום שהוא חלק של איזה זרם או תנועה"
(דוריס לסינג, שנפטרה היום, בהקדמה ל"מחברת הזהב", יצירת המופת שלה).
הקטע הזה היה לי מאיר עיניים כשקראתי אותו לפני כעשר שנים. בדיוק כשדווקא התחלתי לקרוא כי אני "חייב". מאז, אני מקפיד לקרוא "סתם כך" ספרים, בשיטה המומלצת הזו, בצד חובות הקריאה שלי.
* אני מקווה שיזדמן לי לכתוב יותר בהרחבה על "מחברת הזהב" בעתיד. ספר גדול באמת – אולי אחד מהחמישה החשובים ביותר במחצית השנייה של המאה העשרים.
מבקר חופשי 
תגובות
*בצד חובות הקריאה שלי* גם לזה התכוונה המשוררת? האין זה שטר ושוברו בצידו?
אנא כתוב על דוריס לסינג.!
סופרת גדולה.
מחברת הזהב. ספר חזק ובכל זאת יש הרבה חלקים בתוכו
הייתי צריכה לנהוג כעצת המחברת ולדלג עלהם כי התנהלו בכבדות
יש הרבה דרכים לקרוא, לא רק אחת; זה לא חטא לדלג על החלקים הכבדים, אבל לפעמים כדאי להתעקש.
הציטוט המתריס-משהו מזכיר הרבה אמירות, נכונות לשעתן, היוצאות נגד הסמכות והחובה בכלל. לקהל קוראים, שהוטלו עליו חובות קריאה ואף שינון ארוכות מן הקלאסיקות, כפי שהיה נהוג כשנכתב "מחברות הזהב", זה היה מסר נועז ומרענן. (ומסתבר שגם עבורך, כמה שנים אחר-כך…). היום הוא כמעט מובן מאליו, ואולי אפילו יש מקום לאזנו בציטוט שכנגד, בשבח הכובד והמאמץ.