מבקר חופשי

בחודשים האחרונים אני מקבל פניות רבות מכותבים – רבות יותר מכרגיל בעשור האחרון שבו אני עוסק בכתיבת ביקורות – לכתיבת ביקורת על ספרם. האינטרס של הכותבים בפידבק ליצירתם מובן ומוצדק. לא זו אף זו: ברי לי שאני מפספס יצירות ישראליות משמעותיות שאיני מגיע אליהן ואיני מתייחס אליהן.

עם זאת, ולצערי הרב, איני יכול להגיע לקריאתן של יצירות מקור רבות. ראשית, אני מתמקד בכתיבה בעיתון "ידיעות אחרונות" בביקורות על ספרות מתורגמת – ורק לעתים נדירות אני כותב שם על ספרות מקור. זו חלוקת העבודה בעיתון. שנית, על מנת להבהיר מה משמעותה של ביקורת מבחינתי: בממוצע, ביקורת מבחינתי היא עבודה של 12 שעות (קריאה + כתיבה). אבל אין מדובר בעצם רק בעבודה של יום וחצי (8+4). זאת משום שהמשאבים הנפשיים והאינטלקטואליים שתובעות ממני הקריאה והכתיבה מצריכים עוד כמה שעות טובות ל"עיכול" ו"התאוששות" (זו הסיבה שאני בדרך כלל משתדל להשהות עד כמה שניתן את הזמן בין תום הקריאה לתחילת הכתיבה). כלומר, אם קראתי ספר וכתבתי עליו ביקורת בשבוע מסוים – פחתה באופן משמעותי היכולת שלי "להכיל" ו"לעכל" עוד ספר באותו שבוע – גם במקרים שטכנית יש לי זמן לזה (ולרוב – אין לי).

ספרים רבים רואים אור, וחלקם, אני בטוח, כאמור, ראויים מאד – אך מה אעשה ואיני יכול להגיע אליהם?

ומי שיתהה: הרי בכל זאת אתה מפרסם, בעיתון ובבלוג, ביקורות מדי פעם על ספרות מקור? מדוע האיפה ואיפה?

ראשית, ישנן סיבות פרוזאיות לעתים לפרסום ביקורות בעיתון שנובעות מעצם טיבה של העבודה העיתונאית: היא תלוית דד-ליין (כלומר, אין זמן לעיין בכמה ספרים ואז לבחור בנחת מביניהם), היא צריכה להיות אקטואלית (כלומר, לא מומלץ לכתוב על ספר שראה אור לפני כמה חודשים), ובגין חלוקת העבודה בין הכותבים בעיתון לעתים יש לבחור בספר כזה ולא אחר (כי ספר אחר כבר "תפוס").

שנית, יש לי אכן שיקולים מסוימים בבחירת ספרים שאני כן מתייחס אליהם, אבל אלה אינם לא-לגיטימיים או נכלוליים או "ברנז'איים" דווקא. סופר שכתבתי ביקורת שלילית פעם על ספרו וספרו החדש נראה לי מעניין, ייתכן שארצה לקוראו ואם הוא מעניין באמת לכתוב עליו – דוגמה לשיקול כזה. או, דוגמה נפוצה הרבה יותר: ספר שנראה לי מעניין בגין נושאו (דבר מה שעליו ניתן לדעת מיד, אם כי כמובן הוא לא חורץ את חוות הדעת הסופית על הספר).

אני מבין היטב את קנאותם של כותבים ליצירתם. ושוב, ברי לי שאני מחמיץ ספרים ישראליים טובים לא מעטים. אבל אני אדם אחד, בעל קיבולת מסוימת של קריאה, שצריך גם להתפרנס וכו' – ולצערי איני יכול לתת מענה אף לכלל הכותבים הראויים (וצריך להזכיר שאיני יודע מי ראוי עד שקראתי לפחות מחצית ספר. אין לי שיטה לדעת אם ספר טוב מדפדוף אקראי בו – כפי ששמעתי שיש הסוברים כך ובידם שיטה כזו).

אני משתדל להישאר מעודכן בשדה הספרות הישראלית עד כמה שאני יכול תחת המגבלות האמורות. אבל המגבלות – מגבלות.

בקיצור, אם לא כתבתי על ספרכם אין זה אומר שלא אהבתי אותו, אין זה אומר שאני אפילו לא טורח להציץ בו כי אני לא סבור שיש בו דבר מה חשוב – ברוב הפעמים זה אומר רק שבגלל מגבלות משאביי לא הגעתי אליו.