-
קטגוריות
- English
- Uncategorized
- אקטואליית מי-טו
- בוק ריפורט – חוות דעת קצרות על ספרים
- ביקורות ספרות – מעריב
- ביקורות ספרות קצרצרות
- ביקורת לשבת
- הודעות
- הטור "מבקר חופשי" – עיתון "מקור ראשון"
- הנוירוזה שלי – מסה אישית
- הרומן שלי "מדוע איני כותב" – ראיונות והמלצות
- כמה קטעים מעבודת המאסטר
- מאמרים בנושאי תרבות
- מאמרים בנושאים ספרותיים
- מגזין "מוצ"ש" של "מקור ראשון"
- מסות ב"השילוח"
- מסות וולבקיאניות
- ניסויים בניאו-ג'ורנליזם
- עובר ושב
- על ביקורת הספרות
- פרוזה
- שבעה לילות "ידיעות אחרונות"
-
ארכיון
- מאי 2022
- אפריל 2022
- מרץ 2022
- פברואר 2022
- ינואר 2022
- דצמבר 2021
- נובמבר 2021
- אוקטובר 2021
- ספטמבר 2021
- אוגוסט 2021
- יולי 2021
- יוני 2021
- מאי 2021
- אפריל 2021
- מרץ 2021
- פברואר 2021
- ינואר 2021
- דצמבר 2020
- נובמבר 2020
- אוקטובר 2020
- ספטמבר 2020
- אוגוסט 2020
- יולי 2020
- יוני 2020
- מאי 2020
- אפריל 2020
- מרץ 2020
- פברואר 2020
- ינואר 2020
- דצמבר 2019
- נובמבר 2019
- אוקטובר 2019
- ספטמבר 2019
- אוגוסט 2019
- יולי 2019
- יוני 2019
- מאי 2019
- אפריל 2019
- מרץ 2019
- פברואר 2019
- ינואר 2019
- דצמבר 2018
- נובמבר 2018
- אוקטובר 2018
- ספטמבר 2018
- אוגוסט 2018
- יולי 2018
- יוני 2018
- מאי 2018
- אפריל 2018
- מרץ 2018
- פברואר 2018
- ינואר 2018
- דצמבר 2017
- נובמבר 2017
- אוקטובר 2017
- ספטמבר 2017
- אוגוסט 2017
- יולי 2017
- יוני 2017
- מאי 2017
- אפריל 2017
- מרץ 2017
- פברואר 2017
- ינואר 2017
- דצמבר 2016
- נובמבר 2016
- אוקטובר 2016
- ספטמבר 2016
- אוגוסט 2016
- יולי 2016
- יוני 2016
- מאי 2016
- אפריל 2016
- מרץ 2016
- פברואר 2016
- ינואר 2016
- דצמבר 2015
- נובמבר 2015
- אוקטובר 2015
- ספטמבר 2015
- אוגוסט 2015
- יולי 2015
- יוני 2015
- מאי 2015
- אפריל 2015
- מרץ 2015
- פברואר 2015
- ינואר 2015
- דצמבר 2014
- נובמבר 2014
- אוקטובר 2014
- ספטמבר 2014
- אוגוסט 2014
- יולי 2014
- יוני 2014
- מאי 2014
- אפריל 2014
- מרץ 2014
- פברואר 2014
- ינואר 2014
- דצמבר 2013
- נובמבר 2013
- אוקטובר 2013
- ספטמבר 2013
- אוגוסט 2013
- יולי 2013
- יוני 2013
- מאי 2013
- אפריל 2013
- מרץ 2013
- פברואר 2013
- ינואר 2013
- דצמבר 2012
- נובמבר 2012
- אוקטובר 2012
- ספטמבר 2012
- אוגוסט 2012
- יולי 2012
- יוני 2012
- מאי 2012
- אפריל 2012
- מרץ 2012
- פברואר 2012
- ינואר 2012
- דצמבר 2011
- נובמבר 2011
- אוקטובר 2011
- ספטמבר 2011
- אוגוסט 2011
- יולי 2011
- יוני 2011
- מאי 2011
- אפריל 2011
- מרץ 2011
- פברואר 2011
- ינואר 2011
- דצמבר 2010
- נובמבר 2010
- אוקטובר 2010
- ספטמבר 2010
- אוגוסט 2010
- יולי 2010
- יוני 2010
- מאי 2010
- אפריל 2010
- מרץ 2010
- פברואר 2010
- ינואר 2010
- דצמבר 2009
- נובמבר 2009
- אוקטובר 2009
- ספטמבר 2009
- יוני 2009
- מאי 2009
- אפריל 2009
- מרץ 2009
- פברואר 2009
- ינואר 2009
- דצמבר 2008
- נובמבר 2008
- אוקטובר 2008
- ספטמבר 2008
- אוגוסט 2008
- יולי 2008
- יוני 2008
- מאי 2008
- אפריל 2008
- מרץ 2008
- פברואר 2008
- ינואר 2008
- דצמבר 2007
-
תגובות אחרונות
אריק גלסנר על כמה הערות על אקטואליה אודי על כמה הערות על אקטואליה ד על כמה הערות על אקטואליה אריק גלסנר על כמה הערות על אקטואליה אודי על כמה הערות על אקטואליה -
Blogroll
- "מרכז הרב" 1989
- איבוד בתולין או: חזרה בשאלה
- אינטלקטואלים בשמאל
- בעיקר על אורוול
- בעיקר על ורגס יוסה
- בעיקר על זבאלד
- בעיקר על מאיה קגנסקאיה
- בעיקר על מונטיין
- בעיקר על נועה ירון
- בעיקר על פלובר
- בעיקר על תומס ברנהארד ומריאס
- ברנר והיהדות; ביקורת על ספרו של אבי שגיא
- ברנר והיהודים, ברנר ו"הזקן החכם"
- גבריות במיל – רשימות של מילואימניק
- דוסטוייבסקי בשנות ה – 60
- המישור, ההר והעיר
- הספרות הישראלית 2005 – 2007 מיפוי והמלצות
- הספרות הישראלית 2008
- הספרות והלם ההווה; הספרות והסקס
- הערה על הרומן היום
- השמאל והסאטירה הישראלית
- חזרה בשאלה ופוליטיקה
- לקראת ספרות פוסט-פוסט-מודרנית
- מאמר בחמישה חלקים "הארץ" 2003-2004
- מומלצי 2009
- מסע לפולין 1989
- מריטוקרטיה
- משהו על "סיינפלד"
- משהו על ברנר וצ'יק-ליט
- משהו על הבריטים
- משהו על שירה ואבידן
- עוד דברים
- על "שדים"
- על אגור שיף
- על אופיר טושה-גפלה
- על אורלי קסטל-בלום
- על אורלי קראוס-ויינר
- על איל מגד
- על אמיר גוטפרוינד
- על אמלי נותומב
- על אנדי וורהול
- על אשכול נבו
- על ביקורת הספרות – מבחר
- על ג'ון באנוויל
- על דב אלבוים
- על דרור בורשטיין
- על הספרות היום; על הקריאה בלילה
- על הרומנים הראשונים של שמיר
- על חולים סופניים ותומכים רוחניים
- על חיים באר
- על חיים לפיד
- על חיים סבתו
- על יהודית רותם
- על יזהר הר לב
- על יעל הדיה
- על מאיר שלו
- על מירי רוזובסקי
- על מישל וולבק
- על ניצן וייסמן
- על סמי ברדוגו
- על ספרות ומחשבים
- על סקוט פיצ'ג'ראלד
- על ערן בר-גיל
- על פיק-אפ בארים
- על ריינהולד ניבור
- על ריצ'רד דוקינס
- על שינקין
- על שרה שילה
- רשימות של שומר
- שונות
- תודעה משוסעת
-
קורות חיים
-
פוסטים אחרונים
-
הרשומות הנצפות ביותר
- ביקורת על "זיכרונות של אנטישמי", של גרגור פון רצורי, בהוצאת "אחוזת בית" (מגרמנית: חנן אלשטיין, 391 עמ')
- על "דבש אריות", של דויד גרוסמן, בהוצאת "הספרייה החדשה" (124 עמ')
- כמה הערות על אקטואליה
- על "ההבטחה", של דיימון גלגוּט, בהוצאת "חרגול" (מאנגלית: מיכל אלפון, 261 עמ')
- על "פליאה", של צרויה שלו, בהוצאת "כתר" (278 עמ')
- ספרים בולטים משני העשורים האחרונים
- ביקורת על "בית היפהפיות הנמות", של יאסוּנרי קוובּטה, בהוצאת "כתר" (מיפנית: שונית שחל פורת, 139 עמ').
- הערה קצרה על "חמישה רומנים קצרים" של נטליה גינצבורג
- על "חנויות קינמון" ו"בית-המרפא בסימן שעון-החול", של ברונו שולץ, בהוצאת "הספריה החדשה" (מפולנית: מירי פז, 328 עמ')
- ביקורת לשבת - על "דיאנה ודויד" של שירה כרמי ("אחוזת בית", 215 עמ')
-
© כל הזכויות שמורות לאריק גלסנר
על רגע אחד בטלוויזיה האמריקאית
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.
תגובות
אבל לא יכול להיות שההפתעה נבעה מהגילוי שהגיסה יודעת (וקודם הוא היה בטוח שאינה יודעת)? האם אין לאנשים הבעת הפתעה כשמתגלה עליהם משהו שהם לא מעוניינים שיתגלה או לחלופין ברגע הראשון הם עושים את עצמם מופתעים באופן אוטומטי, אפילו בלי שהמודעות מביאה אותם להחליט לפעול כך, במטרה לשלול את הגילו , לעשות את עצמם לא יודעים, כאילו "מה פתאום! זה לא נכון". האם תוכן הסדרה אינו מזכיר את weed ? ואת תוכנן של סדרות רבות שבהן אנשים מהמעמד הבינוני, כלומר מה"שורה", עוברים לעסוק במיני פשעים או פעולות לא לגיטימיות כמו למשל בעקרות בית נואשות. אגב את הכל הסדרות הללו לא ראיתי, זו רק הארומה שעולה מהן למי שעובר בסלון בזמן שאחרים צופים… למה בכלל דנת את עצמך לראות סדרות אמריקאיות…?! איכס
חשבתי שאתה הולך לכתוב על הנאום של קלינט איסטווד בכנס המפלגה הרפובליקאית – חתיכת רגע בטלוויזיה האמריקאית 🙂
הערה טובה, ורד. הרושם שלי היה שזה תוכנן להיראות כהפתעה על עצם העובדה ולא על זה שהגיסה יודעת. זה אכן דומה ל-weed ומעניין לחשוב אם יש סיבה מהותית לכך שהטלוויזיה ייצרה שתי סדרות דומות כאלה (יוצר הסדרה טען ששמע על weed רק אחרי שסיים לכתוב את הסדרה).
נטפלת לעניין שולי למדי. הסדרה הזו מהפכנית, שוברת מוסכמות, מטלטלת, מותחת עם שחקנים מעולים ותסריטים מדויקים. לא במקרה היא נחשבת לסדרה הטובה ביותר בטלביזיה בשנים האחרונות וזוכה לשבחים מקיר לקיר.
באמת נטפלת לעניין שולי.
הסידרה הזו גדושה מניפולציות שקופות (קרי כאלה שאני מזהה מבלי להתעסק בחיפוש אקטיבי) וצירופי מקרים בלתי מציאותיים בעליל שמאפשרים להייזנברג להתקיים עוד פרק.
בעונה הראשונה המינון עוד היה נסבל, אבל מהשניה ואילך בכל פרק יש איזה 'כמעט' כזה, נס פלאי, שמקריב את הריאליזם שהדמויות מנסות לבנות על מזבח הריגוש.
חוצמזה, סקיילר היא גם דמות ממש מעצבנת וגם משוחקת ממש רע.
נשברתי בתחילת העונה השלישית.