-
קטגוריות
- English
- Uncategorized
- אקטואליית מי-טו
- בוק ריפורט – חוות דעת קצרות על ספרים
- ביקורות ספרות – מעריב
- ביקורות ספרות קצרצרות
- ביקורת לשבת
- הודעות
- הטור "מבקר חופשי" – עיתון "מקור ראשון"
- הנוירוזה שלי – מסה אישית
- הרומן שלי "מדוע איני כותב" – ראיונות והמלצות
- כמה קטעים מעבודת המאסטר
- מאמרים בנושאי תרבות
- מאמרים בנושאים ספרותיים
- מגזין "מוצ"ש" של "מקור ראשון"
- מחאת 2023: מאמרים על "יהודית ודמוקרטית"
- מסות ב"השילוח"
- מסות וולבקיאניות
- ניסויים בניאו-ג'ורנליזם
- עובר ושב
- על ביקורת הספרות
- פרוזה
- שבעה לילות "ידיעות אחרונות"
-
ארכיון
- מאי 2023
- אפריל 2023
- מרץ 2023
- פברואר 2023
- ינואר 2023
- דצמבר 2022
- נובמבר 2022
- אוקטובר 2022
- ספטמבר 2022
- אוגוסט 2022
- יולי 2022
- יוני 2022
- מאי 2022
- אפריל 2022
- מרץ 2022
- פברואר 2022
- ינואר 2022
- דצמבר 2021
- נובמבר 2021
- אוקטובר 2021
- ספטמבר 2021
- אוגוסט 2021
- יולי 2021
- יוני 2021
- מאי 2021
- אפריל 2021
- מרץ 2021
- פברואר 2021
- ינואר 2021
- דצמבר 2020
- נובמבר 2020
- אוקטובר 2020
- ספטמבר 2020
- אוגוסט 2020
- יולי 2020
- יוני 2020
- מאי 2020
- אפריל 2020
- מרץ 2020
- פברואר 2020
- ינואר 2020
- דצמבר 2019
- נובמבר 2019
- אוקטובר 2019
- ספטמבר 2019
- אוגוסט 2019
- יולי 2019
- יוני 2019
- מאי 2019
- אפריל 2019
- מרץ 2019
- פברואר 2019
- ינואר 2019
- דצמבר 2018
- נובמבר 2018
- אוקטובר 2018
- ספטמבר 2018
- אוגוסט 2018
- יולי 2018
- יוני 2018
- מאי 2018
- אפריל 2018
- מרץ 2018
- פברואר 2018
- ינואר 2018
- דצמבר 2017
- נובמבר 2017
- אוקטובר 2017
- ספטמבר 2017
- אוגוסט 2017
- יולי 2017
- יוני 2017
- מאי 2017
- אפריל 2017
- מרץ 2017
- פברואר 2017
- ינואר 2017
- דצמבר 2016
- נובמבר 2016
- אוקטובר 2016
- ספטמבר 2016
- אוגוסט 2016
- יולי 2016
- יוני 2016
- מאי 2016
- אפריל 2016
- מרץ 2016
- פברואר 2016
- ינואר 2016
- דצמבר 2015
- נובמבר 2015
- אוקטובר 2015
- ספטמבר 2015
- אוגוסט 2015
- יולי 2015
- יוני 2015
- מאי 2015
- אפריל 2015
- מרץ 2015
- פברואר 2015
- ינואר 2015
- דצמבר 2014
- נובמבר 2014
- אוקטובר 2014
- ספטמבר 2014
- אוגוסט 2014
- יולי 2014
- יוני 2014
- מאי 2014
- אפריל 2014
- מרץ 2014
- פברואר 2014
- ינואר 2014
- דצמבר 2013
- נובמבר 2013
- אוקטובר 2013
- ספטמבר 2013
- אוגוסט 2013
- יולי 2013
- יוני 2013
- מאי 2013
- אפריל 2013
- מרץ 2013
- פברואר 2013
- ינואר 2013
- דצמבר 2012
- נובמבר 2012
- אוקטובר 2012
- ספטמבר 2012
- אוגוסט 2012
- יולי 2012
- יוני 2012
- מאי 2012
- אפריל 2012
- מרץ 2012
- פברואר 2012
- ינואר 2012
- דצמבר 2011
- נובמבר 2011
- אוקטובר 2011
- ספטמבר 2011
- אוגוסט 2011
- יולי 2011
- יוני 2011
- מאי 2011
- אפריל 2011
- מרץ 2011
- פברואר 2011
- ינואר 2011
- דצמבר 2010
- נובמבר 2010
- אוקטובר 2010
- ספטמבר 2010
- אוגוסט 2010
- יולי 2010
- יוני 2010
- מאי 2010
- אפריל 2010
- מרץ 2010
- פברואר 2010
- ינואר 2010
- דצמבר 2009
- נובמבר 2009
- אוקטובר 2009
- ספטמבר 2009
- יוני 2009
- מאי 2009
- אפריל 2009
- מרץ 2009
- פברואר 2009
- ינואר 2009
- דצמבר 2008
- נובמבר 2008
- אוקטובר 2008
- ספטמבר 2008
- אוגוסט 2008
- יולי 2008
- יוני 2008
- מאי 2008
- אפריל 2008
- מרץ 2008
- פברואר 2008
- ינואר 2008
- דצמבר 2007
-
תגובות אחרונות
ביקורת שלי על "… על על "הפרטים שהושמטו",… על מאיר שלו | מבקר ח… על בעקבות פטירתו של מאיר שלו… עמרי ל על על "מהתלה אינסופית",… מרית בן ישראל על ביקורת על "קרדיט" של… אריק גלסנר על ביקורת על "קרדיט" של… -
Blogroll
- "מרכז הרב" 1989
- איבוד בתולין או: חזרה בשאלה
- אינטלקטואלים בשמאל
- בעיקר על אורוול
- בעיקר על ורגס יוסה
- בעיקר על זבאלד
- בעיקר על מאיה קגנסקאיה
- בעיקר על מונטיין
- בעיקר על נועה ירון
- בעיקר על פלובר
- בעיקר על תומס ברנהארד ומריאס
- ברנר והיהדות; ביקורת על ספרו של אבי שגיא
- ברנר והיהודים, ברנר ו"הזקן החכם"
- גבריות במיל – רשימות של מילואימניק
- דוסטוייבסקי בשנות ה – 60
- המישור, ההר והעיר
- הספרות הישראלית 2005 – 2007 מיפוי והמלצות
- הספרות הישראלית 2008
- הספרות והלם ההווה; הספרות והסקס
- הערה על הרומן היום
- השמאל והסאטירה הישראלית
- חזרה בשאלה ופוליטיקה
- לקראת ספרות פוסט-פוסט-מודרנית
- מאמר בחמישה חלקים "הארץ" 2003-2004
- מומלצי 2009
- מסע לפולין 1989
- מריטוקרטיה
- משהו על "סיינפלד"
- משהו על ברנר וצ'יק-ליט
- משהו על הבריטים
- משהו על שירה ואבידן
- עוד דברים
- על "שדים"
- על אגור שיף
- על אופיר טושה-גפלה
- על אורלי קסטל-בלום
- על אורלי קראוס-ויינר
- על איל מגד
- על אמיר גוטפרוינד
- על אמלי נותומב
- על אנדי וורהול
- על אשכול נבו
- על ביקורת הספרות – מבחר
- על ג'ון באנוויל
- על דב אלבוים
- על דרור בורשטיין
- על הספרות היום; על הקריאה בלילה
- על הרומנים הראשונים של שמיר
- על חולים סופניים ותומכים רוחניים
- על חיים באר
- על חיים לפיד
- על חיים סבתו
- על יהודית רותם
- על יזהר הר לב
- על יעל הדיה
- על מאיר שלו
- על מירי רוזובסקי
- על מישל וולבק
- על ניצן וייסמן
- על סמי ברדוגו
- על ספרות ומחשבים
- על סקוט פיצ'ג'ראלד
- על ערן בר-גיל
- על פיק-אפ בארים
- על ריינהולד ניבור
- על ריצ'רד דוקינס
- על שינקין
- על שרה שילה
- רשימות של שומר
- שונות
- תודעה משוסעת
-
קורות חיים
-
פוסטים אחרונים
- מאמר שלי בגיליון החדש של "השילוח"
- ביקורת על הספר "סיבוב ההופעות של הגולם מפראג" של אריאל הורוביץ ("ידיעות ספרים", 355 עמ')
- על מרטין איימיס זכרו לברכה
- ביקורת שלי על "די בכך" של תומס אוגדן (מאנגלית: יואב כ"ץ, "עם עובד", 204 עמ').
- ביקורת על "מלך" של שצֶ'פַּן טווַרדוֹךְ (מפולנית: מרים בורנשטיין, 406 עמ', הוצאת "כרמל").
-
הרשומות הנצפות ביותר
- ביקורת על "השתקן" של ארי ליברמן ("אחוזת בית", 248 עמ')
- על "מגלה החולשות" של ישי שריד ("עם עובד", 223 עמ')
- על פטריק מודיאנו, זוכה הנובל השתא
- ביקורת על "קרדיט" של ליעד שֹהם ("כנרת, זמורה, דביר", 384 עמ').
- ביקורת על "בואי הרוח" של חיים סבתו, הוצאת "ידיעות אחרונות"
- על "מהתלה אינסופית", של דייויד פוסטר וואלאס, בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" (מאנגלית: מיכל ספיר, 1059 עמודים).
- ביקורת על הספר "סיבוב ההופעות של הגולם מפראג" של אריאל הורוביץ ("ידיעות ספרים", 355 עמ')
- על "התאהבויות", של חוויאר מריאס, הוצאת "מודן" (מספרדית: יערית טאובר)
- הערה על "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום"
- על "שירת סרטני הנהר", של דֶליה אוֹונס, בהוצאת "כנרת-זמורה דביר" (מאנגלית: שאול לוין, 368 עמ')
-
הצטרפו ל 434 מנויים נוספים
-
© כל הזכויות שמורות לאריק גלסנר
מאמרי ב"ארץ אחרת" על "מזכר פנימי" של אמנון נבות ועל ביקורת הספרות
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.
תגובות
תודה על המאמר המעניין והמעורר מחשבות, גם כשאני לא מסכימה (בעיקר עם נבות וגם קצת איתך). גיתה אמר: המחשבה נעלה מן הידיעה, אך לא מן ההתבוננות. החטא הגדול של נבות הוא אפס התבוננות. הוא יודע והוא חושב, והוא לא טורח להתבונן. הוא מחליט מהי ספרות ושם הוא נתקע ופוסל מראש כל מה שלא מתאים להגדרה המאד צרה שלו. זוהי גישה מוגבלת ומגבילה.
גם לגבי האטומיזם אני בספק, אולי בגלל שרגל אחת שלי נטועה באמנות. יש שלמים שרואים אותם רק ממרחק, ואני חושבת שאוסף הדברים הלא קשורים כביכול, כן מצטרפים בסופו של דבר לשלם שאופיו יותר קולאז'י ופתוח ושאפשר לראותו כשמתרחקים מעט, רק מקרוב זה לא מתחבר.
יש לי ספקות גם לגבי "המשימות החברתיות" של סופרים, אם ניקח את קנז למשל, הנובלות של מומנט מוסיקלי הרבה יותר מרעישות אותי מהתגנבות יחידים. ויש כמובן גם דוגמאות עוד פחות חברתיות. ולבסוף, המניע לכתיבה הוא מדד לא אמין בעיני. אין קשר פשוט בין מניעים לתוצאות. אנשים עם מניעים טהורים ונעלים יכולים לכתוב ספרים גרועים ומשעממים, ולהפך. ואני משוכנעת (כפי שאולי רמזת בעדינות) שהתשוקה להכרה היא אחד המניעים החזקים של נבות, מה שלא עושה את מה שהוא אומר לפחות או יותר משכנע או עמוק. טקסטים ויוצרים הם שתי ישויות נפרדות, שהזיקות ביניהם אינן נתונות מראש.
מרית שלום. נבות דיבר על אמנות שיוצרת זרם מרכזי סואן. אמת קולקטיבית ומיידית. אם תבחני את היצירות של דמיאן הירסט, המצליח באמנים בני זמננו, האם אין בהופעתו ובמקום שכבש (אגב בעיני מדובר באמן מזהיר), תמיכה בדברים של נבות, גם כשמדובר באמנות הפלסטית?
קראתי את מזכר פנימי
1. עד כמה שאני זוכר אמנון נבות הזכיר שני ספרים ראויים,ורד הלבנון של לאה איני וגם חדר של יובל שמעוני.לכאורה אמנון נבות כותב דבר והיפוכו , בתחילת הסקירה של אמנון נבות הוא טוען שיובל שמעוני כשל בכתיבה הסגנונית או שכשל במה שכשל דן סרי דהיינו להיות עגנון.
2. לא קראתי את זכרון דברים, לא קראתי את סוף דבר. התגנבות יחידים הוא ספר שאני לא אקרא פעם נוספת,אם כבר אחרי החגים של קנז ראוי לקריאה נוספת.לגבי הערכתו של אריק את "סיפור על אהבה וחושך" אני מסכים עם נבות שטען שעמוס עוז שפך נהרות של דיו על רחוב הנביאים ועל סבתא ז'נטילה .
3. אריק טועה בטענתו שאמנון נבות לא נהנה מקריאה, אמנון כן נהנה על פי דבריו מדוד שחר,מהכלב בלק ומהכנסת כלה. מה שאמנון כן טען הוא נגד הפיכת הספרות לתרבות הפנאי
4. אני מנחש שאריק
מתכוון לאשה בורחת מבשורה כאשר הוא מדבר על ספר שמתקרב לזכרון דברים או התגנבות יחידים
שאול סלע
נהניתי מאד מהמאמר. לטעמי, אתה כותב הכי טוב על החיים, כשאתה כותב על ספרות. מה שחסר לי כאן ובביקורת הספרותית שלך בכלל זו התייחסות לשפה. לדעתי, התייחסות כזו היא בבחינת קומה נוספת (ואולי אף קומת הקרקע), המאפשרת בחינה טובה יותר של התובנות המעניינות שעלו במאמר
אריק שלום. אני חושבת שחשובה ביותר ליוצר או מבקר היכולת לחיות _באמת_ את תקופתו. האם בזה מצליח נבות? (במקרה קראתי חצי מ"ורד הלבנון" ואני לא שותפה לתחושותיו, בקושי צלחתי את חצי הספר הזה. אבל ניחא)
נראה שאמנון נבות לא פתוח לז'אנרים שלמים של ספרות: כוונתי למדע הבדיוני והפנטזיה . המדע הבדיוני הוא ז'אנר דרכו יתכן מפנה ביחס הניכור ששורר כיום (עליו אתה מרבה לדבר בכותבך על המרחק של התרבות מהמדע/טכנולוגיה) בין הספרות לעולם . ברצוני להפנות אותך לדיון שבשעתו התקיים תחת עץ התגובות למאמר מ"וניטי פייר" ודן בסוגיה הזו. כתבתי שם באריכות על מה שארע לתעשייה המוסיקה (המקדימה את הספרות , מבחינה היקף כלכלי והשפעה), מהם הגורמים ואיך לא ניתן להחלץ מהתהליך גם לגבי הספרות. בארה"ב זה יותר ניכר (שים לב לקריסתה של רשת הספרים השניה בגודלה, borders).
בנוגע לאטומים, זו תוצאה של הפוסט מודרניזם הכופר באמת קולקטיבית וכופה שכל קריאה, תהיה קריאה סובייקטיבית. כך לעולם לא יוכל אדם בודד ללכוד את מכלול הנייטרליות חסר הפניות, החבויה תחת ערפלי הסובייקטיביות. ולא רק שלא יוכל – אי אפשר לכוון לשם. ופה מתחילה הבעיה. כי אז אין התקדמות קולקטיבית, ולכן אנחנו רואים את עלייתה של תרבות הרטרו (פרדריק ג'יימסון חזה את זה ב"מפנה התרבותי" ,כבר בשנות התשעים) והשכפול, היחידה שתופסת את ה'המונים'.
בנוגע להערה על קורצווייל והישיבה – זו הערה מבריקה בכל כך הרבה רבדים. הערה ש,בהפוך על הפוך, גם מישל וולבק היה חותם עליה.
תודה על הערותיכם.