מבקר חופשי

פורסם ב"מוצש" של "מקור ראשון"

הטור הזה הוא ניסוי בדחיסת מקסימום תובנות בטור אחד. הוא נולד מתוך צורך דוחק לרוקן את תיבת ההודעות הנכנסות בסלולרי שלי, בה אני רושם רעיונות לטורים עתידיים. לקראת הפסח – החלטתי לאוורר את התיבה כדי שהתובנות שבה לא תחמצנה.

אוטופיה

הפילוסוף המרקסיסטי הלא-אורתודוקסי, ארנסט בלוך, טען שהדחף האוטופי, ליצירת חברה טובה יותר ולתיקון עולם, קיים, באופן מונמך, בחוויות רבות בחיי היומיום, כמו פרסומות מסוגננות או מוצרי צריכה קורצים, שמרמזות לנו על עולם אחר, על קיום מופז והרמוני. כמו, מוסיף אני, האור האלוהי שנשבר לניצוצות, אותם יש להעלות. אני מהרהר בכך שבכל פתיחת ספר חדש מופיע בעצמה רבה הרגש האוטופי: אנחנו נרגשים לקראת אפשרות הכניסה לעולם מפתיע, דחוס ומשמעותי יותר – עולם אחר.

אמרה

אמרה המיוחסת לאינטלקטואל והסופר הבריטי החשוב והמאמין ג'.ק. צ'סטרטון: “כאשר בני אדם מפסיקים להאמין באלוהים הם אינם הופכים לכאלה שאינם מאמינים עוד בדבר, הם הופכים לכאלה שמאמינים בכל דבר".

ניכור אורבני

אני נוסע בקו חמש מביתי ליוגה. בדרך הקצרה אני פוגש שלושה אנשי ספרות. תל אביב כקיבוץ. היכן הניכור האורבני שהובטח?

הזלילה הגדולה

הברקה של חברתי הטובה, כששיחתנו הסלולרית נקטעה במפתיע. לאחר כמה דקות הגיעה אלי ממנה הודעת הטקסט הבאה: “סליחה. הזוללה נגמרה".

סרטן בגב האומה

ידיד חברי, עורך הדין החרדי, ד.ש.: ערבים, חרדים ותל אביבים הם היחידים שמעשנים בארץ הזאת. הנה לך מצע ראשוני לקירוב לבבות בחברה הישראלית.

אירופה

להיות חסיד של התרבות האירופאית הפך ללא תקין פוליטית, ודווקא בעיקר בחוגים "נאורים". אבל אני איוותר חסיד של התרבות האירופאית, קרוב לוודאי עד הסוף. ובגלל אידאות האינדיבידואל והאינדיבידואליזם שפותחו בתרבות הזו. אם המזרח מבקש לשחרר אותך מהאגו לטובת התמזגות בהוויה בכללותה, ביקש פרויד האירופאי לשחרר דווקא את האגו, כלומר את "האני", משלטון האיד היצרי והלא-רציונלי.

ולעומת זאת

לעתים, כשאני עושה יוגה, חוזרים אלי לפתע זיכרונות מהילדות, כמו זיכרון צינת מגרש הכדורסל בכפר, האור הקר הלבן והמכה מהתאורה שמעליו וריח מריר שעלה מהאצבעות ומהכדורסל גופו, ריח של פרי הדר ואולי אמוניה (?). על מזרן היוגה, אני מתכנס בעצמי ומתכסה בעצמי וחוסם את העולם מלהסתנן ולצנן. אינני, לרגע, הדבר-כפי-שהוא-לאחרים אלא הדבר-כפי-שהוא-לעצמו.

רשימה

משטחי חיתוך לסלט, משטח לייבוש כלים, פינג'אן. אה, זה בעצם לא קשור. רשמתי בסלולרי דברים שאני צריך לדירה. סליחה.

סרט

אסי דיין הוא במאי מעניין ("מר באום"; סרט טוב, לטעמי, מ”אגפא”) ומהנה מאד (“גבעת חלפון”). אבל הסרט החדש שלו אינו אפוי.

היפסטרים ומוזיקה

תופעת ההיפסטרים חביבה בעיני בסך הכל. ורבים מחברי וכו'. רק חבל שבמוזיקה אוסרת העדה בתכלית האיסור על השמעתם של להיטים. אלה בבל יראה ובל ימצא. אני אוהב לשתות ולרקוד. אבל לרקוד לצליליה של מוזיקה אקספרימנטלית, מסוגים שונים ואף משונים, עוד לא עלה בידי וכנראה אינו כפי כוחי.

מסתורין

המסתורין המפעים שנרמז לנו מכמה להיטי פופ ורוק לועזיים גדולים נובע, בחלקו הלא מבוטל, מאי הבנתנו עד הסוף את המילים.

ימין ושמאל

האם יש אמת בסברה שהעלה בפני חברי האינטלקטואל (השמאלני) ולפיה הימין מוסרי יותר ביחסי בין אדם לחברו, בחיים הפרטיים, והשמאל מוסרי יותר בענייני צדק עקרוניים-כלליים?

סירוב לאהבה

כשאנחנו מסרבים לאהבה המוצעת לנו אנחנו חשים לעתים תעוקה. זו האחרונה נובעת מתחושתנו שאנחנו נוהגים באופן לא-הישרדותי בדחותנו את החום שהעולם הקר והקמצן זימן לנו לפתע באורח כה נדיר.