-
קטגוריות
- English
- Uncategorized
- אקטואליית מי-טו
- בוק ריפורט – חוות דעת קצרות על ספרים
- ביקורות ספרות – מעריב
- ביקורות ספרות קצרצרות
- ביקורת לשבת
- הודעות
- הטור "מבקר חופשי" – עיתון "מקור ראשון"
- הנוירוזה שלי – מסה אישית
- הרומן שלי "מדוע איני כותב" – ראיונות והמלצות
- כמה קטעים מעבודת המאסטר
- מאמרים בנושאי תרבות
- מאמרים בנושאים ספרותיים
- מגזין "מוצ"ש" של "מקור ראשון"
- מסות ב"השילוח"
- מסות וולבקיאניות
- ניסויים בניאו-ג'ורנליזם
- עובר ושב
- על ביקורת הספרות
- פרוזה
- שבעה לילות "ידיעות אחרונות"
-
ארכיון
- פברואר 2023
- ינואר 2023
- דצמבר 2022
- נובמבר 2022
- אוקטובר 2022
- ספטמבר 2022
- אוגוסט 2022
- יולי 2022
- יוני 2022
- מאי 2022
- אפריל 2022
- מרץ 2022
- פברואר 2022
- ינואר 2022
- דצמבר 2021
- נובמבר 2021
- אוקטובר 2021
- ספטמבר 2021
- אוגוסט 2021
- יולי 2021
- יוני 2021
- מאי 2021
- אפריל 2021
- מרץ 2021
- פברואר 2021
- ינואר 2021
- דצמבר 2020
- נובמבר 2020
- אוקטובר 2020
- ספטמבר 2020
- אוגוסט 2020
- יולי 2020
- יוני 2020
- מאי 2020
- אפריל 2020
- מרץ 2020
- פברואר 2020
- ינואר 2020
- דצמבר 2019
- נובמבר 2019
- אוקטובר 2019
- ספטמבר 2019
- אוגוסט 2019
- יולי 2019
- יוני 2019
- מאי 2019
- אפריל 2019
- מרץ 2019
- פברואר 2019
- ינואר 2019
- דצמבר 2018
- נובמבר 2018
- אוקטובר 2018
- ספטמבר 2018
- אוגוסט 2018
- יולי 2018
- יוני 2018
- מאי 2018
- אפריל 2018
- מרץ 2018
- פברואר 2018
- ינואר 2018
- דצמבר 2017
- נובמבר 2017
- אוקטובר 2017
- ספטמבר 2017
- אוגוסט 2017
- יולי 2017
- יוני 2017
- מאי 2017
- אפריל 2017
- מרץ 2017
- פברואר 2017
- ינואר 2017
- דצמבר 2016
- נובמבר 2016
- אוקטובר 2016
- ספטמבר 2016
- אוגוסט 2016
- יולי 2016
- יוני 2016
- מאי 2016
- אפריל 2016
- מרץ 2016
- פברואר 2016
- ינואר 2016
- דצמבר 2015
- נובמבר 2015
- אוקטובר 2015
- ספטמבר 2015
- אוגוסט 2015
- יולי 2015
- יוני 2015
- מאי 2015
- אפריל 2015
- מרץ 2015
- פברואר 2015
- ינואר 2015
- דצמבר 2014
- נובמבר 2014
- אוקטובר 2014
- ספטמבר 2014
- אוגוסט 2014
- יולי 2014
- יוני 2014
- מאי 2014
- אפריל 2014
- מרץ 2014
- פברואר 2014
- ינואר 2014
- דצמבר 2013
- נובמבר 2013
- אוקטובר 2013
- ספטמבר 2013
- אוגוסט 2013
- יולי 2013
- יוני 2013
- מאי 2013
- אפריל 2013
- מרץ 2013
- פברואר 2013
- ינואר 2013
- דצמבר 2012
- נובמבר 2012
- אוקטובר 2012
- ספטמבר 2012
- אוגוסט 2012
- יולי 2012
- יוני 2012
- מאי 2012
- אפריל 2012
- מרץ 2012
- פברואר 2012
- ינואר 2012
- דצמבר 2011
- נובמבר 2011
- אוקטובר 2011
- ספטמבר 2011
- אוגוסט 2011
- יולי 2011
- יוני 2011
- מאי 2011
- אפריל 2011
- מרץ 2011
- פברואר 2011
- ינואר 2011
- דצמבר 2010
- נובמבר 2010
- אוקטובר 2010
- ספטמבר 2010
- אוגוסט 2010
- יולי 2010
- יוני 2010
- מאי 2010
- אפריל 2010
- מרץ 2010
- פברואר 2010
- ינואר 2010
- דצמבר 2009
- נובמבר 2009
- אוקטובר 2009
- ספטמבר 2009
- יוני 2009
- מאי 2009
- אפריל 2009
- מרץ 2009
- פברואר 2009
- ינואר 2009
- דצמבר 2008
- נובמבר 2008
- אוקטובר 2008
- ספטמבר 2008
- אוגוסט 2008
- יולי 2008
- יוני 2008
- מאי 2008
- אפריל 2008
- מרץ 2008
- פברואר 2008
- ינואר 2008
- דצמבר 2007
-
תגובות אחרונות
ד על על "אל תשאלי אותי לעולם… רוני ה. על על המצב אריק גלסנר על על המצב רוני ה. על על המצב אודי על כמה הערות על המצב -
Blogroll
- "מרכז הרב" 1989
- איבוד בתולין או: חזרה בשאלה
- אינטלקטואלים בשמאל
- בעיקר על אורוול
- בעיקר על ורגס יוסה
- בעיקר על זבאלד
- בעיקר על מאיה קגנסקאיה
- בעיקר על מונטיין
- בעיקר על נועה ירון
- בעיקר על פלובר
- בעיקר על תומס ברנהארד ומריאס
- ברנר והיהדות; ביקורת על ספרו של אבי שגיא
- ברנר והיהודים, ברנר ו"הזקן החכם"
- גבריות במיל – רשימות של מילואימניק
- דוסטוייבסקי בשנות ה – 60
- המישור, ההר והעיר
- הספרות הישראלית 2005 – 2007 מיפוי והמלצות
- הספרות הישראלית 2008
- הספרות והלם ההווה; הספרות והסקס
- הערה על הרומן היום
- השמאל והסאטירה הישראלית
- חזרה בשאלה ופוליטיקה
- לקראת ספרות פוסט-פוסט-מודרנית
- מאמר בחמישה חלקים "הארץ" 2003-2004
- מומלצי 2009
- מסע לפולין 1989
- מריטוקרטיה
- משהו על "סיינפלד"
- משהו על ברנר וצ'יק-ליט
- משהו על הבריטים
- משהו על שירה ואבידן
- עוד דברים
- על "שדים"
- על אגור שיף
- על אופיר טושה-גפלה
- על אורלי קסטל-בלום
- על אורלי קראוס-ויינר
- על איל מגד
- על אמיר גוטפרוינד
- על אמלי נותומב
- על אנדי וורהול
- על אשכול נבו
- על ביקורת הספרות – מבחר
- על ג'ון באנוויל
- על דב אלבוים
- על דרור בורשטיין
- על הספרות היום; על הקריאה בלילה
- על הרומנים הראשונים של שמיר
- על חולים סופניים ותומכים רוחניים
- על חיים באר
- על חיים לפיד
- על חיים סבתו
- על יהודית רותם
- על יזהר הר לב
- על יעל הדיה
- על מאיר שלו
- על מירי רוזובסקי
- על מישל וולבק
- על ניצן וייסמן
- על סמי ברדוגו
- על ספרות ומחשבים
- על סקוט פיצ'ג'ראלד
- על ערן בר-גיל
- על פיק-אפ בארים
- על ריינהולד ניבור
- על ריצ'רד דוקינס
- על שינקין
- על שרה שילה
- רשימות של שומר
- שונות
- תודעה משוסעת
-
קורות חיים
-
פוסטים אחרונים
-
הרשומות הנצפות ביותר
- על "אל תשאלי אותי לעולם" של נטליה גינצבורג
- על המצב
- ביקורת על "רוזנפלד" של מאיה קסלר ("כנרת-זמורה-דביר", 416 עמ')
- על "צומת", של ג'ונתן פראנזן, בהוצאת "עם עובד" (מאנגלית: עתליה זילבר, 632 עמ')
- על "פליאה", של צרויה שלו, בהוצאת "כתר" (278 עמ')
- ביקורת על "לחסל", של מישל וולבק, בהוצאת "בבל" (480 עמ', מצרפתית: ניר רצ'קובסקי)
- כמה הערות על "גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטין (וביקורת על "ג'יין אייר" של שרלוט ברונטה)
- מאמר על "המנהרה" של א.ב. יהושע
- קצר על אמנות וכאב + ניטשה על כאב
- על הסאטירה הישראלית
-
הצטרפו ל 424 מנויים נוספים
-
© כל הזכויות שמורות לאריק גלסנר
הערה על המינגוויי ופיצג'ראלד (שני סוגים של גבריות)
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.
מבקר חופשי 
תגובות
למה שם ולא פה?
ואין כמו פיצ'ג'רלד.
את קסמו של המינגווי מעולם לא הבנתי.
תודה, מרית, על תגובתך.
לגבי הפרסום שם: חלק מהבלוג שלי חוזר להתפרסם שם מסיבות שונות. הבימה מפוצלת – אבל הכותב עצמו לא מתפצל.
יפה. מגלומניה מול מלנכוליה, במילים אחרות מעורערות מוחצנת מול מעורערות מופנמת, במילים עוד יותר אחרות פרקסיס גברי מול פרקסיס נשי. ככה זה.
במובן מסוים את בהחלט צודקת.
אך למרות שאני מזדהה, כאמור בפוסט, פי אלף עם פיצג'ראלד הנשי, המקרה של המינגוויי ממחיש גם עד כמה אפילו הגברים-גברים ראויים גם הם לחמלה 🙂
קטונתי מלדבר על פיצג'ראלד, קראתי רק את "גוטסבי הגדול" וגם זה בגלל המלצה של המינגווי מאחת הרשימות שלו. לדעתי יש חטא מסויים, ומאד נפוץ, להתבונן בכתביו של המינגווי רק באמצעות פילטר הגבריות. החיבור שלו ככותב עם הטבע הוא אחד מהעשירים, מגרים וחושניים שקראתי, היכולת שלו להתבונן על תרבויות בעולם: מלאה בכבוד ומעוררת סקרנות – כל אלו הופכות אותו לסופר גדול, בעיניי.
לעינת – אכן מהדיון המצומצם מאד שלי בפוסט הזה נוצר אולי הרושם שהמינגוויי הוא סתם איזה גבר-גבר מנופח וחסר ערך שנקלע לספרות במקרה, במקום לאגרוף. לא זו עמדתי וכוונתי ויש הרבה לדבר בשבח הפרוזה שלו.
עם זאת, היצירה הגדולה ביותר של המינגוויי היא, לטעמי, "וזרח השמש"; זו יצירה גדולה מאד, וזו גם יצירה שבמרכזה גיבור אימפוטנט, ולמעשה גיבור פיצג'ראלדי…
"למי צלצלו הפעמונים?", "הקץ לנשק" ו"איים בזרם" ועוד כמה יצירות שאיני זוכר לא הותירו בי רושם גדול ממש, אם כי גם בהן היו צדדים מרשימים.
הי אריק. כמובן וכמובן – הדיון עוסק בתחום מצומצם וההצרה מתבקשת. אבל – אני שמה לב שבאופן כללי הדיון בהמינגווי הרבה פעמים נשאב ונשאר במקום הצר הזה, ובאמת יש ערפל מאד מצ'ואיסטי מעל העלילות בספריו. רק אומרת, במן כוכבית הערת שוליים – הוא לא רק נרטיב של גבריות שהתרסקה.