הרהורים בעקבות קריאת "עד שיום אחד", של שמי זרחין ("כתר")

כאן מופיעה הרשימה

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ז'ניה  ביום פברואר 15, 2012 בשעה 4:20 PM

    מאמר מעניין מאוד, תודה.
    דווקא יש היום ספרות פילוסופית אבל לא כאן. בריאליזם יש את וולבק, פוסטר-וואלאס ואומרים שגם פרנזן (לא קראתי), ואם אתה מוכן לחטוא בז'אנרים שנחשבים נחותים, יש את ניל סטיבנסון, צ'יינה מיאיויל ולב גרוסמן במד"ב/פנטזיה. בעצם גם מורקמי בריאליזם הפנטסטי, אם כי הוא בעייתי מסיבות אחרות.

  • avivamishmari  ביום פברואר 16, 2012 בשעה 12:58 PM

    תודה על רשימה מצוינת. מבהירה גם דברים שכתבת בעבר על מורקמי אם אינני טועה.

  • avivamishmari  ביום פברואר 16, 2012 בשעה 12:58 PM

    אני רואה שמורקמי כבר מופיע בתגובה שמעלי 🙂 (הייתכן שגם על יהודית קציר כתבת ברוח דומה?)

  • אריק גלסנר  ביום פברואר 16, 2012 בשעה 3:08 PM

    תודה על תגובתך, אביבה.
    על יהודית קציר לא כתבתי ברוח דומה ולא זכור לי אם כתבתי בכלל.
    "סוגרים את הים", על כל פנים, הוא ספר מרשים ו"למאטיס יש את השמש בבטן" פחות מרשים. אבל מעורר עניין. ויש בו משפט גדול אחד שאני נזקק לו לעתים בהקשרים מסוימים: "לעולם אל תצפה לרחמים מאלה הראויים לרחמיך". משהו כזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: