פורסם במגזין "מוצש" של "מקור ראשון"
א
לאחרונה אושר תואר הדוקטור שלי. כיוון שאני אדם שרחוק כל כך מרדיפה אחר הכבוד, אדיש לתשומת לב מופרזת, מבקש רק לחיות את חייו בצנעה, בעל "אני" מוצק שאינו זקוק לאישורים חיצוניים מגוחכים – וזו, למשל, הסיבה שאני עוסק במקצוע אנונימי כל כך וכותב בחרישיות מופנמת מאות מאמרים וטורים מעל כל במה – הרי שאני, ד"ר אריק גלסנר, מתייחס לזה באופן צונן. העובדה שאני ד"ר כעת, כלומר שאני ד"ר אריק גלסנר, היא משנית וטפלה למי שאני. ומי אני? בסך הכל אדם ככל האנשים, אמנם בעל תואר דוקטור. ביג דיל! לא ד"ר אריק גלסנר, כן ד"ר אריק גלסנר – מה זה משנה! העיקר אינו התואר! העיקר הוא הכישרון, ההתמדה, מבנה האישיות ואיזו איכות חמקמקה שקשה להגדירה, שאפשרו לי להגיע לתואר השלישי הזה. בכלל, כשאני רואה עמיתים שלי באקדמיה, בעיתונות, בספרות ובביקורת הספרות העסוקים בקטנוניות שלא תיאמן באגו המנופח והמתנפח שלהם, המתכווץ גם בכאב עז לנוכח כל גילוי זעיר ביותר של אדישות או אי נתינת הכבוד המגיע להם לדעתם, אני משתומם. והקנאה! הקנאה שרוחשים אנשים מכובדים בתחומים שלי, באקדמיה, בעיתונות, בספרות בביקורת הספרות, בכל גילוי או ספק גילוי שמישהו מעמיתיהם הצליח במשהו או בקורט-משהו יותר מהם! הרי אנחנו אנשי רוח! רוח גדולה ולא-אישית מפעמת בקרבנו, מנפחת כדבעי את מפרשנו להפליג בעולם הדעת! האם איננו מסוגלים להתעלות? אבל אולי אזנח לשון רבים. אני, אני העניו, ואפילו מאד, מה אני מבין בצרכי הרבים ובמשוגותיהם?! אדבר רק על עצמי, כי רק על עצמי לדבר ידעתי, אם לצטט כרטיסים באתרי היכרויות. ובכן אני. אני הרי איש רוח! אינטלקטואל! אדם שהאוניברסליות נר לרגליו, תאוות הדעת לו כוכב הצפון, הבלי העולם הזה לצנינים בעיניו ולצנימים שרופים בטוסטריו! אז מניין, מתוך נקודת מוצא נעלה כל כך, הרחק מעל ההמונים – אם כי, יש לקוות, לא הרחק מדי עד שלא יוכלו להביט מעלה בהתפעלות – הצורך בגילויי כבוד? ד"ר – אפשר לחשוב! הרי יש עוד רבים, ואם לא רבים אז מעטים מאד, שהם אנשים מיוחדים, בעלי שאר רוח, סגולות תרומיות, אינטליגנציה יוצאת דופן, ואינם ד"ר. ומאידך גיסא, יש כמה, ואם לא כמה אז מלא, אנשים שיש להם תואר ד"ר והם אינטלקטואלים עלובים. כמו, למשל, X, המתחזה העלוב ועיסוקיו האזוטריים המשמימים, החנפן הפנומנלי, הטפסן-החברתי חסר המעצורים והתככן האקדמי המקייאווליסטי, שאינו מעסיק את מחשבתי ולו לשנייה מיותרת, שהצליח להונות את המערכת ולקבל תקן! בקיצור, המשיכו לקרוא אותי בתשומת לב קפדנית, כפי שהורגלתם בוודאי, בלי להתייחס לשינוי במעמדי.
ד"ר אריק גלסנר.
ב
ומה עושים עם תואר הדוקטור? האופציות לבעלי תארים מתקדמים במדעי הרוח והחברה בישראל רחבות. קודם כל יכול בעל התואר השלישי לעבוד בחיפוש עבודה. עיסוק שאין הרבה מתחרים לו בפרמטרים של השקעת זמן, מיצוי כוחות עד התשתם ואבדן כבוד עצמי. גילויים גאוגרפיים מעניינים צפויים למחפש העבודה הטרי, כמו למשל קיומן של מכללות באזורי ארץ אקזוטיים. אפשרות אחרת היא ללמד בחינם. הצעה המוצעת במיטב מוסדותינו האקדמיים לבעלי תואר שלישי. מה יפה יותר מאנשים רחבי דעת שכמו מבוע מפכה ומתחדש תדיר מרווים חינם אין כסך את צימאון-דעת הכלל?
בעל התואר השלישי גם יכול לרדת מהארץ. ארצות נחשלות ברחבי העולם, כמו אירופה וארה"ב, עודן מאמינות בעושר ובססגוניות שיכולה להביא לחברה שכבה משכילה במדעי הרוח והחברה ומציעות מלגות נאות ואף משרות לישראלים מוכשרים, שמדינתם המתקדמת יודעת מה חשוב באמת לחברה: צבא, אפליקציה, חומרה בהלכות צניעות. אל תאמר "אתונה" ו"ירושלים”, אמור מעתה אתונה ו"ספירוטליים" (ספרטה+ירושלים). אומות העולם אולי "כי אם ברוחי" אבל אנחנו "ברכב ובסוסים"! אם כי לא במטרו. הדוקטורים למדעי הרוח והחברה גם מפריעים להשתלבותנו במזרח התיכון. כמו כן, כיצד נתמודד עם האיום האיראני אם לא נרכוש ולו במקצת מסגולותיו של המשטר צר-האופקים למופת הזה?
תגובות
נפלא ומשעשע ביותר.
אתה יכול גם לרוץ לראשות הממשלה. אשרי הענווים, המה ירשו ארץ.
מזל טוב, דוקטור. אולי תוכל גם לכתוב קצת ביקורות ספרות.
תודה, עמית ורוני!
אפילו שאיני מכירה אותך אישית, אני שמחה בשבילך וגם נרגשת.
בהחלט יש לך סיבה להיות גאה על התואר הזה.
עם התואר או בלעדיו, זה עונג צרוף לקרוא אותך.
מזל טוב.
היי אריק , ברכות על סיום העבודה, חיוך ילדותי מול הראי על ההישג וכו' …..,מעבר לכבוד וההכרה זה בטח חתיכת זיעה לאורך זמן על העבודה והתמודדות עם ביקורת של קולגות אקדמיים. אז דוקטור אמיתי ,לא מהסוג שקונים במכללות עלומות באינטרנט ,בהחלט מעורר הערכה.
הפליאה על כך שאין עבודה בתחום משקפת אולי משבר שאינו ישראלי בלבד אלא בכל המערב . האוניברסיטאות מקדמות תחומים כלכליים/יצרניים יותר על חשבון פקולטות של מדעי רוח/חברה שאינם יצרניות במובן הקפיטליסטי ולא יכולות לקבל חסות ומימון מתורמים מסחריים נדיבים .
נחמה קלה מארצות הברית שבה קמו לאחרונה כמה קרנות שמציעות מלגות לסטודנטים שלא ילמדו תואר עקר במנהל עסקים ויהפכו למנהלים חלולים. הם מממנות דווקא כאלו שפונים ללימודי אמנות/רוח…….
אופיר
לאור ואופיר, תודה על תגובותיכם.
לאופיר – המצב בארץ, דומה, חריף יותר. יש משהו מאד פרגמטי, במובן הרע של המילה, בחברה הישראלית שנובע מסיבות מגוונות ולא כולן נהירות לי עד תום.
נכון, זו בעיה בינלאומית. והיא מצריכה לענות על שתי שאלות קריטיות: מה בעצם הפרויקט של מדעי החברה והרוח? אני חושב על זה רבות בשנים האחרונות, במשאבי האינטלקטואליים המסוימים והמוגבלים. השאלה השנייה כללית יותר: מה בעצם החברה שלנו מייצרת ולמה? מה הכוונה בכך שמשהו הוא "פרקטי", וש"יש לו שוק"? האם כל מה ש"יש לו שוק" הוא ראוי ומועיל באמת?
מזל טוב לדוקטור הגמור 🙂
תודה נועם 🙂
זה הזמן ללכת לאח הגדול VIP
1. ברכות! כמו שאמר פעם מישהו: "העיקר הוא הכישרון, ההתמדה, מבנה האישיות ואיזו איכות חמקמקה שקשה להגדירה". נשמח להמשיך לקרוא אותך.
2. כנראה צריך לעבוד קשה בשנים הראשונות. אבל למי שמתמיד, החיים נוחים למדי בהמשך הדרך. שיהיה בהצלחה.
תודה, רוני.
לאורי – תבוא עם הצעה מגובשת ונדבר. כך לא מסכמים דברים!
מזל טוב אריק.
אל תלך לאח הגדול, זה נראה מאוד לא נוח.
נראה לי שאכן לא אלך 🙂
ברכות! ולשאלתך/תהייתך מה עושים עם תואר דוקטור – עדכן את הבנק שלך. זה יכול לעזור באוברדרפט …. (-:
כן, מכירה דוקטור שעובד בחיפוש עבודה. התואר לא יעזור לך בבנק, אבל תמשיך בבקשה לכתוב ביקורת ספרים. אני אוהבת לקרוא אותך.
מזל טוב!
(יש לי אח דוקטור ועם השנים למדתי שמי שבעיקר נהנה מהתואר זו אמא שלנו)
תודה רבה 🙂
משעשע להפליא.ברכות! אני מוקסמת מכך שלא התבכיינת באוזנינו בדרך בכלל.
מצפיה בכמה אנשים קרובים שעברו את המסע המפרך הזה אני משוכנעת שתואר הדוקטור הוא בעיקר אות כבוד למי שעבר את מסלול היסורים הזה.
תמשיך לכתוב לנו דר אריק.
תודה איילת
אני תמיד שומע על אלו שרכשו את הדוקטורט שלהם בחנפנות ובינוניות אבל למען האמת אני לא מכיר כאלו (ואני מכיר לא מעט דוקטורנטים בעבר ובהווה) ולכן בלב שלם אני יכול לומר לך מזל טוב וכל הכבוד.