והעיקר לא לפחד כלל

פורסם במגזין "מוצש" של "מקור ראשון"

ביום בו נפלה הפצצה האיראנית הודיע לי הרופא כי התוצאות הגיעו וכי עלי להגיע למרפאה. שם בישר לי כי קרינת הסלולרי התבררה כקטלנית. נותרו לי כחודשיים. הלום ותפוס שרעפים, פילסתי את דרכי בחזרה מהמרפאה בינות זרמי ונחשולי המים שפלשו מחוף הים התיכון, שנתגבה בחודשים האחרונים בשני מטרים עקב התחממות כדור הארץ. כמה מהר התרגלנו, חשבתי בעצב, כשאני מדלג ממכסה ביוב לגדר בניין וחוזר חלילה. אך יש לזכור כי רעידת האדמה האדירה שהתחוללה לפני כשנה יצרה בקיעים וחריצים בקרקע שניקזו, תודה לאל, חלק גדול ממי הים שעלו בגין המסת הקרחונים. וזו אולי הסיבה להסתגלות המפתיעה.
נכנסתי לסופר לקנות כמה מצרכים, כאילו דבר לא אירע. השגרה חזקה מהכל. נעצרתי מול מדף הלחמים. נבוך לרגע ואז מחייך לעצמי, לקחתי אחד מאותם לחמים לבנים טעימים להפליא הזכורים לי מהילדות ושכבר שנים איני אוכל כמותם, אלא, כמו כולם, אוכל לחם מלא, אדמתי, גס, חצצי. מה זה כבר משנה, אמרתי לעצמי. להפתעתי הלחם הלבן התגלה כזול באופן דרמטי, זול כמו שמצרך יסוד אמור להיות.
בדרך הביתה ראיתי בשדרה קבוצת נערים חלולי מבט, אטומים וטמומים, מראה רגיל בדור זה של ילדים שגדלו מגיל אפס מול מחשבים ומסכים, לא בקרב בני גילם בחוצות ובטבע, ושאף אינם יודעים צורת אות מודפסת מהי. קבוצה אחת של נערים נראתה דווקא ערנית. אלה היו חמישה נערים שהתווכחו ביניהם בלהט, לחייהם סמוקות, מבטם רושף. כשהתקרבתי הבנתי שהם דנים בתכניות הפנסיה שלהם, איזו תכנית המומלצת יותר. הם התווכחו במטרה להירגע כשידעו אל-נכון שלא ייוותרו בעוד חמישים וחמש שנה ללא משען פיננסי. מולם ישבו אלפי זקנים עם המטפלים הפיליפינים שלהם. מסתבר שרואי השחורות צדקו בסופו של דבר, חשבתי בתדהמה, האוכלוסייה אכן מזדקנת ואין מי שיפרנסה. בעודי פוסע לכיוון ביתי הבחנתי כי כל אדם שלישי שעבר מולי בשדרה התל אביבית היה חרדי וכל רביעי ערבי. מעל חמישים אחוז נראו לי גרושים.
זירזתי את פסיעותיי, אולי תיחשב לי ההליכה כספורט. לאחרונה אני מזניח והרוצח השקט, לחץ הדם, וחברו הרעשני, הלב הדופק, משחיזים את סכיניהם. גם הפרקים יתפוקקו בשנים הקרובות אם אמשיך לא ללכת ליוגה שלוש פעמים בשבוע, בצד חדר הכושר שבע פעמים, אם לא יותר. אבל מיד נזכרתי במצבי, מה זה כבר משנה.
אח, סוף סוף בבית! התיישבתי בספה בסלון מול החלון הגדול. חבל שאין לי ילדים, ילדים היו יכולים לעזור במצב הזה של חרדה קיומית, הרהרתי. ילדים הם הרי מפיגי החרדה הגדולים ביותר. טוב, זה אולי בעצם לא כל כך מדויק. אבל לפחות ברגעים האלה, לקראת הסוף, הם יכולים לעזור במשהו. אבל כשהרהרתי בסכנות האורבות לפתחה של הורות צעירה מדי או מבוגרת מדי, סכנות שהיטבתי להכירם מקריאת כתבות שונות בעיתונים, הבנתי היטב מדוע לא הבאתי ילדים. ואילו הורות לא צעירה ולא מבוגרת נראתה לי תמיד חשופה לסכנה של האשמה בבנליות וחוסר מקוריות. וזוגיות? נו, באמת! איך אפשר לאחוז בזוגיות מלבלבת בדור כזה שבו הפורנוגרפיה והיחסים החפוזים הכריתו כל יכולת לאינטימיות. אמנם יחסים חפוזים אף פעם לא היו לי באופן אישי, אבל דמיינתי מה היה קורה לו היו, והם התגלו בדמיוני כמסוכנים וככאלה שאכן מאיימים מאד על האינטימיות.
הטלפון צלצל ומעסיקי הודיע לי שאני מפוטר. לא זיהיתי את המספר כי התקבלתי לעבודה הזו רק לפני שבועיים. אין דבר שחשוב לי יותר מיציבות תעסוקתית ולמדתי מהניסיון לא להיקשר למקום העבודה אלא כעבור שנה לפחות. כך שבעשור האחרון איני זוכר למעשה את שמותיהם של מעסיקיי. לבטח איני מכניס לזיכרון את מספריהם. הטלפון צלצל שוב והפעם דווקא זיהיתי את המספר. זה היה אותו מספר בדיוק. סליחה, התנצל מעסיקי, התבלבלתי בינך לבין גלזר מכוח אדם. בטח ערערתי אותך. סלח לי. גלזר המפוטר, אתה, אתה גלסנר, כן?! אתה לרילוקיישן. אנחנו צריכים אותך בפטגוניה. הטיסה מחר. בהצלחה! לא הספקתי אפילו לענות ומשכתי בכתפיי לאף מתבונן.
אה, שכחתי את הכדורים! זינקתי למקלחת ובלעתי את הכדורים נגד חרדה שרשם לי לאחרונה הפסיכיאטר. כדורים מצוינים. מומלצים. אוי, תפסתי בראשי, אבל צריך לקחת אותם אחרי האוכל, ולקחתי לפני! מה יהיה?! נתקפתי חרדה.
בסוף הרגעתי את עצמי איכשהו, מזגתי לעצמי כוס יין ושקעתי שוב בספה בסלון מול החלון הגדול, להתבונן בשלווה בשקיעה. אני אוהב את השעה הזו ביום. כשהצבעים מתרככים, כשהכל מתכנס לו ונרגע אט אט ולילה שליו יורד על העולם.
גרם שמיימי מוזר צנח אז חרישית לכיוון העיר.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: