הקישור בתגובה הראשונה
-
קטגוריות
- English
- Uncategorized
- אקטואליית מי-טו
- בוק ריפורט – חוות דעת קצרות על ספרים
- ביקורות ספרות – מעריב
- ביקורות ספרות קצרצרות
- ביקורת לשבת
- הודעות
- הטור "מבקר חופשי" – עיתון "מקור ראשון"
- הנוירוזה שלי – מסה אישית
- הרומן שלי "מדוע איני כותב" – ראיונות והמלצות
- כמה קטעים מעבודת המאסטר
- מאמרים בנושאי תרבות
- מאמרים בנושאים ספרותיים
- מגזין "מוצ"ש" של "מקור ראשון"
- מחאת 2023: מאמרים על "יהודית ודמוקרטית"
- מסות ב"השילוח"
- מסות וולבקיאניות
- ניסויים בניאו-ג'ורנליזם
- עובר ושב
- על ביקורת הספרות
- פרוזה
- שבעה לילות "ידיעות אחרונות"
-
ארכיון
- יוני 2023
- מאי 2023
- אפריל 2023
- מרץ 2023
- פברואר 2023
- ינואר 2023
- דצמבר 2022
- נובמבר 2022
- אוקטובר 2022
- ספטמבר 2022
- אוגוסט 2022
- יולי 2022
- יוני 2022
- מאי 2022
- אפריל 2022
- מרץ 2022
- פברואר 2022
- ינואר 2022
- דצמבר 2021
- נובמבר 2021
- אוקטובר 2021
- ספטמבר 2021
- אוגוסט 2021
- יולי 2021
- יוני 2021
- מאי 2021
- אפריל 2021
- מרץ 2021
- פברואר 2021
- ינואר 2021
- דצמבר 2020
- נובמבר 2020
- אוקטובר 2020
- ספטמבר 2020
- אוגוסט 2020
- יולי 2020
- יוני 2020
- מאי 2020
- אפריל 2020
- מרץ 2020
- פברואר 2020
- ינואר 2020
- דצמבר 2019
- נובמבר 2019
- אוקטובר 2019
- ספטמבר 2019
- אוגוסט 2019
- יולי 2019
- יוני 2019
- מאי 2019
- אפריל 2019
- מרץ 2019
- פברואר 2019
- ינואר 2019
- דצמבר 2018
- נובמבר 2018
- אוקטובר 2018
- ספטמבר 2018
- אוגוסט 2018
- יולי 2018
- יוני 2018
- מאי 2018
- אפריל 2018
- מרץ 2018
- פברואר 2018
- ינואר 2018
- דצמבר 2017
- נובמבר 2017
- אוקטובר 2017
- ספטמבר 2017
- אוגוסט 2017
- יולי 2017
- יוני 2017
- מאי 2017
- אפריל 2017
- מרץ 2017
- פברואר 2017
- ינואר 2017
- דצמבר 2016
- נובמבר 2016
- אוקטובר 2016
- ספטמבר 2016
- אוגוסט 2016
- יולי 2016
- יוני 2016
- מאי 2016
- אפריל 2016
- מרץ 2016
- פברואר 2016
- ינואר 2016
- דצמבר 2015
- נובמבר 2015
- אוקטובר 2015
- ספטמבר 2015
- אוגוסט 2015
- יולי 2015
- יוני 2015
- מאי 2015
- אפריל 2015
- מרץ 2015
- פברואר 2015
- ינואר 2015
- דצמבר 2014
- נובמבר 2014
- אוקטובר 2014
- ספטמבר 2014
- אוגוסט 2014
- יולי 2014
- יוני 2014
- מאי 2014
- אפריל 2014
- מרץ 2014
- פברואר 2014
- ינואר 2014
- דצמבר 2013
- נובמבר 2013
- אוקטובר 2013
- ספטמבר 2013
- אוגוסט 2013
- יולי 2013
- יוני 2013
- מאי 2013
- אפריל 2013
- מרץ 2013
- פברואר 2013
- ינואר 2013
- דצמבר 2012
- נובמבר 2012
- אוקטובר 2012
- ספטמבר 2012
- אוגוסט 2012
- יולי 2012
- יוני 2012
- מאי 2012
- אפריל 2012
- מרץ 2012
- פברואר 2012
- ינואר 2012
- דצמבר 2011
- נובמבר 2011
- אוקטובר 2011
- ספטמבר 2011
- אוגוסט 2011
- יולי 2011
- יוני 2011
- מאי 2011
- אפריל 2011
- מרץ 2011
- פברואר 2011
- ינואר 2011
- דצמבר 2010
- נובמבר 2010
- אוקטובר 2010
- ספטמבר 2010
- אוגוסט 2010
- יולי 2010
- יוני 2010
- מאי 2010
- אפריל 2010
- מרץ 2010
- פברואר 2010
- ינואר 2010
- דצמבר 2009
- נובמבר 2009
- אוקטובר 2009
- ספטמבר 2009
- יוני 2009
- מאי 2009
- אפריל 2009
- מרץ 2009
- פברואר 2009
- ינואר 2009
- דצמבר 2008
- נובמבר 2008
- אוקטובר 2008
- ספטמבר 2008
- אוגוסט 2008
- יולי 2008
- יוני 2008
- מאי 2008
- אפריל 2008
- מרץ 2008
- פברואר 2008
- ינואר 2008
- דצמבר 2007
-
תגובות אחרונות
-
Blogroll
- "מרכז הרב" 1989
- איבוד בתולין או: חזרה בשאלה
- אינטלקטואלים בשמאל
- בעיקר על אורוול
- בעיקר על ורגס יוסה
- בעיקר על זבאלד
- בעיקר על מאיה קגנסקאיה
- בעיקר על מונטיין
- בעיקר על נועה ירון
- בעיקר על פלובר
- בעיקר על תומס ברנהארד ומריאס
- ברנר והיהדות; ביקורת על ספרו של אבי שגיא
- ברנר והיהודים, ברנר ו"הזקן החכם"
- גבריות במיל – רשימות של מילואימניק
- דוסטוייבסקי בשנות ה – 60
- המישור, ההר והעיר
- הספרות הישראלית 2005 – 2007 מיפוי והמלצות
- הספרות הישראלית 2008
- הספרות והלם ההווה; הספרות והסקס
- הערה על הרומן היום
- השמאל והסאטירה הישראלית
- חזרה בשאלה ופוליטיקה
- לקראת ספרות פוסט-פוסט-מודרנית
- מאמר בחמישה חלקים "הארץ" 2003-2004
- מומלצי 2009
- מסע לפולין 1989
- מריטוקרטיה
- משהו על "סיינפלד"
- משהו על ברנר וצ'יק-ליט
- משהו על הבריטים
- משהו על שירה ואבידן
- עוד דברים
- על "שדים"
- על אגור שיף
- על אופיר טושה-גפלה
- על אורלי קסטל-בלום
- על אורלי קראוס-ויינר
- על איל מגד
- על אמיר גוטפרוינד
- על אמלי נותומב
- על אנדי וורהול
- על אשכול נבו
- על ביקורת הספרות – מבחר
- על ג'ון באנוויל
- על דב אלבוים
- על דרור בורשטיין
- על הספרות היום; על הקריאה בלילה
- על הרומנים הראשונים של שמיר
- על חולים סופניים ותומכים רוחניים
- על חיים באר
- על חיים לפיד
- על חיים סבתו
- על יהודית רותם
- על יזהר הר לב
- על יעל הדיה
- על מאיר שלו
- על מירי רוזובסקי
- על מישל וולבק
- על ניצן וייסמן
- על סמי ברדוגו
- על ספרות ומחשבים
- על סקוט פיצ'ג'ראלד
- על ערן בר-גיל
- על פיק-אפ בארים
- על ריינהולד ניבור
- על ריצ'רד דוקינס
- על שינקין
- על שרה שילה
- רשימות של שומר
- שונות
- תודעה משוסעת
-
קורות חיים
-
פוסטים אחרונים
-
הרשומות הנצפות ביותר
- ביקורת שלי על "נאמנות" של הרנן דיאז (הוצאת "ידיעות ספרים", מאנגלית: שרון פרמינגר, 392 עמ').
- מתוך חוות דעת של הבוחן בבחינת הבגרות בחיבור 2023
- ביקורת על "השתקן" של ארי ליברמן ("אחוזת בית", 248 עמ')
- ביקורת על "מלך" של שצֶ'פַּן טווַרדוֹךְ (מפולנית: מרים בורנשטיין, 406 עמ', הוצאת "כרמל").
- ביקורת על "רוזנפלד" של מאיה קסלר ("כנרת-זמורה-דביר", 416 עמ')
- ביקורת שלי על "רעש גדול" של רועי חן ("כתר", 236 עמ').
- מאמר שלי בגיליון החדש של "השילוח"
- על "המטופלת השקטה", של אלכס מיכאלידס, בהוצאות "פן" ו"משכל" (מאנגלית: רחל פן, 336 עמ')
- ביקורת על "זיכרונות של אנטישמי", של גרגור פון רצורי, בהוצאת "אחוזת בית" (מגרמנית: חנן אלשטיין, 391 עמ')
- רשימת הספרים המתורגמים הטובים שקראתי ב- 2020
-
הצטרפו ל 434 מנויים נוספים
-
© כל הזכויות שמורות לאריק גלסנר
תגובות
http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaaunw
אריק שלום. התלבטתי אם להגיב, כי מה שיש לי לומר הוא אישי והפוסט שלך אמנם אישי אבל עדיין, צריך לכבד את הכסות.
טוב, שיהיה. כי מה שמפריע לי פה, ו בכלל בכתיבה שלך כל פעם שהיא נוגעת לנשיות, זו המיתולוגיה. מיתולוגיה היא דבר נחוץ, אבל נדמה שאתה לכוד במיתוס ילדי במיוחד של נשיות. מה שאתה לא מבין זה שכשתוכל להחלץ מתוך המיתוס הספציפי (ייתכן שהוא נושא עבורך ערך ארוטי אישי יקר, ולכן הויתור על המיתוס יהיה מכאיב ) כאשר תוכל להחלץ, אותו יופי יהיה נגיש יותר. תוכל להרגיש רווי יותר, ומעט פחות ריק. ודברת פה על העונג שאתה שואב מהמלאות .
ראשית, ההבחנה שאתה עושה, כאילו רק הן, הנשים, נושאות היופי. ההבחנה הזו אכזרית ולא מבוססת. נדמה שאתה לא תופס את עצמך כיפה. ולכן, לא ממש ראוי ליופי הזה שאותו אתה מנסה כל כך לתפוס. האבחנה מתחזקת כי אתה מרגיש באיזשהו מקום שהאישה היא יצור שמביא אתו משהו שטני, כלומר מביא עליך , האיש, התמודדות. אתה רואה אישה ונכנס למאבק. לשני מאבקים: נגד עצמך ונגד היופי. אתה כל כך נאבק ולכן מה שיש לך לומר לה, זה משפט לא מאוד מוצלח כמו " את יפה, אז בואי נפגש? " והיא מרגישה את המאבק שלך כמובן ונרתעת. היא מרגישה שאתה נמצא במרחק ממנה. ואז אין כל סכוי. צריך להבין שכולם, כולן, מרגישים הכל. מעטים יודעים לנסח, אבל כולם מרגישים פחות או יותר הכל.
שנית, וזה גם מתקשר לעניין המיתי ,אבל באופן שונה. הדרך להתמודד עם יופי באופן שלא ישתק , היא להוריד אותו לארץ. יופי הוא עניין נפוץ, לא סודי ונדיר. יופי הוא גם לא איזו גזירה משמיים. אפשר להשיג אותו. תתפלא מה איפור טוב ובגדים נכונים יכולים לעשות. נכון, יש עניין של קסטות בנושא המראה, אבל בערך שישים אחוז מבנות ה 20-36 יכולות בהנתן בגדים איפור ושיער נכונים, להראות ממש יפות ~ יש אלגוריתם ליופי ~ לא מדובר בפלא או תורת הסוד. הן גם לא עושות את זה כדי להביס. נשים מתייפות כדי להרגיש שאוהבים ומקבלים אותן. הן נותנות לך מתנה, לא הזמנה לקרב. תהנה מהיופי, בין אם הוא כרגע בידיים שלך, ובין אם הוא חולף לידך. תהנה ממנו כמו שאתה נהנה מנגיסה בתפוח או השירים בני ה-19, מתחת לספה .
סליחה על הסחף, אבל אני קוראת פה זמן מה והיה חשוב לי לומר. אינך חייב לפרסם את תגובתי, אתה מוזמן לקרוא ולהפיק מה שתבחר 🙂 בהצלחה בדירה החדשה.
לניקה, יש הרבה מה לומר אבל אין זה המקום. רק שתי הערות קצרות:
הכעיסה אותי הנחה שיש בדברייך שלפיה אני פשוט לא מבין כמה דברים (שלא רק נשים נושאות יופי וכו'). תני לי קרדיט…יש דברים שאינם עניין של הבנה. לו היה האדם (נצא קצת למרחב מהמלכוד האישי) יצור שצריך רק לאלפו בינה ואז הוא יהיה מאושר – ובכן, היינו מזמן מאושרים. זה לא עניין של הבנה, זה עניין של הרגשה ודברים עמוקים בהרבה מתובנה וידע.
שנית, אני סבור באמת ובתמים שתהום מפרידה בין המינים ביחס לחוויות מסוימות.
אכן לא המקום. קיוויתי שהמשפט "כולם מרגישים הכל, מעט יודעים לנסח" דיבר בעד עצמו (בנוגע למה שאמרת , כאילו רמזתי לעליונות הרעיון או ההבנה על הרגש – בדיוק ההיפך).
אני חושבת שה'תהום המפרידה', מתחברת למיתולוגיה שציינתי, ויש לה ערך מוסף, סמוי. never mind
החוויות משהייה בבר הן כאפס לעומת חוויה שהיא רגשית עמוקה
בעת שמוצאים פיסות חיים ואנשים מהעבר, בתוך ערימת הניירת והחפצים
כשמפנים דירה, מאד מוכרת לי הסיטואציה הזאת ודי מזדהה איתך.
לניקה, הדברים נוגעים בציפור הנפש, ואני משער שלא רק שלי, לכן הם סוערים 🙂
ולכן אני לא מסוגל להניח בלי מענה.
לגבי עליונות ההבנה או הרגש: התכוונתי לחלקים אחרים בדברייך בהם חשתי אי נתינת קרדיט וגם, אם יורשה לי, היעדר אמפטיה, כביכול "בן אדם, איך אתה לא תופס ש" וכו'.
לגבי התהום הפעורה או לא: אני סבור שצריך להחיל את המושג "אידיאולוגיה" במובן המרקסיסטי גם על יחסי שני המינים. מרקס טען שמעמד אחד יוצר אידיאולוגיה שמשכנעת מעמדות אחרים שהסדר הקיים עובד לטובתם. כביכול, החברה פועלת יחד בהרמוניה מלאה ואין פערים תהומיים בתוכה. יש להכיר בכך שבחברה יש מלחמת מעמדות, טען מרקס, לא לטשטש את העובדה הזו.
אני סבור שניסיון לטשטש את אי זהות האינטרסים המסוימת (יש גם שותפות אינטרסים, בהחלט) בין שני המינים הוא ניסיון אידיאולוגי במובן המרקסיסטי.
לאריק, נדמה שהאישה, במיתוס שלך, היא יצור שמביא אתו גורם שטני, ולכן מביא עליך התמודדות – כלומר מאבק. כדאי לך להזהר שלא לראות באישה עצמה את הגורם השטני. זו גישה, וכשאתה אומר שיש דברים שנשים לא יבינו, אולי אתה מתכוון למאבק הזה של הגבר (מול עצמו?)
יש תחושה שמיתוס היופי שתארת , מעצים את התהום ואת המאבק ושואב ממנה ערך ועניין (למשל,החלת מונחים מרקסיסטים על היחסים בין המינים..) .המחיר הוא תחושת זרות, וסופו של דבר ריקות. ופה אני רואה קשר בין חלקי הפוסט – הדירה הריקה, והמפגשים הריקים עם הנשים. אני מרגישה שהפוסט לא חולק לשניים, להיפך, זה אותו סוג של רגש. וההבנה הזו מלאה אותי, בפשטות, צער. מקווה שיהיה מעבר קל 🙂 ו אם דבריי לא היו במקום, מתנצלת.
רשימה נוגעת ללב.
וכן יש משהו, בדבריה של ניקה, מאוד נכון, אבל גם נכון שדרך ההתבטאות מנגנת באיזה אופן שעלול לעצבן כי מנשבת בה קרירות (אינדפרנטית, כלומר איזו אדישות כלומר על הזין (שאין לה) שלה, וזה לדעתי מפני שברשימה שלך יש משהו שעלול לעורר אנטגוניזם אצל נשים. וכך מסתובב לו המעגל …). מצד שלישי האמת היא שמאוד מפתיעה ומשונה האנלוגיה (אם אפשר לכנות זאת כך) בין גישת יחסי המעמדות המרקסיסטית לבין המבט על יחסי גבר-אישה. העניין הוא שזו גישה פשוט לא כדאית. משום בחינה. עדיף לדעתי לחפש אנלוגיות אחרות. ותמיד צריך אנלוגיות ודימויים ממחישים לזה. ואכן באמת קיים שוני בין שני המינים. (זה בלי לדבר על מגדר כעת. ואני פמיניסטית זוועתונית למדי.) כי גם אם יש איזו מיסטיפיקציה או השלכה (מיתית או אידאליזציה) של צד כזה על צד אחר, כדאי לחפש דימויים או מטאפורות אחרות כלומר כאלו שייאפשרו דילוג בין השדות וגמישות
ושנה טובה ומתוקה לך
שנה טובה ומתוקה גם לך, איה 🙂