מבקר חופשי

תגובות

• דוד  ביום יוני 5, 2011 בשעה 11:04 AM

  קישור לתגובה | להגיב

  חשוב אולי גם להזכיר כי האקזיסטנציאליזם/הפסימיזם של גנסין אינו יכול להחוות כיום. לגנסין ניתנה הזכות/הכאב לעמוד על עובדת קיומו, באופן שלא ניתנת כבר לאנשי המאה ה-21. הקיום כיום כה מתווך ותבניתי שגם מי שחש כיום כי הכל הבל וכו' לא חש את זה באמת (לדעתי). פשוט, יש מין רובריקה מחשבתית כזו שהכל הבל, נישה שאדם מוצא את עצמו קרוב אליה ואז מבצע "קפיצה"- מאחר שזה הדבר הכי קרוב למה שהוא חש, הוא מאמץ אותה והופ, הוא כאילו כבר שם. הקפיצה הזו, לדעתי, מדלגת על פני אותו חלל שממנו יכולה להיות כתובה ספרות אמת. וגם, דומה, שהדיכאון כיום טעון בהרבה יותר אגו.

• אנה באנו  ביום יוני 5, 2011 בשעה 1:55 PM

  קישור לתגובה | להגיב

  דוד כנראה לא באמת יודע מהו דיכאון ולכן סבור שהדיכאון כיום טעון יותר באגו לעומת "פעם" … חח

  שאלה אליך אריק – העברית של גנסין עברה לך חלק? לא צלחתי ואני תוהה אם אצליח לאכול את העברית הזאת. היא ממש משתברת לי בפה בקשיים גדולים. חבל לי על עצמי, אבל למשל, עגנון, מעולם לא נראה לי קשה או עתיק באופן מכשיל או מנכר במובן הרע של המלה. הוא תמיד נשמע לי של היום, מודרני, גם כשהוא מקראי לגמרי או תלמודי. זה מאוד מעניין. לעומתו גנסין נשמע כאילו הוא מגיח מעולם אחר של עברית.

• אריק גלסנר  ביום יוני 5, 2011 בשעה 5:10 PM

  קישור לתגובה | להגיב

  תודה על הערותיכם.
  לאיה – גנסין אכן קשה יותר לקריאה. אולי זה מטפורי למשהו שבור שמשתמר אצלו בעוד עגנון מעגל ומכייר דברים.

• דוד  ביום יוני 6, 2011 בשעה 5:25 AM

  קישור לתגובה | להגיב

  דומה כי הלגלוג המעט מתפאר שלך דווקא מאשש במשהו את דבריי

  • איה  ביום יוני 6, 2011 בשעה 11:08 AM

    קישור לתגובה | להגיב

    דוד,
    התפארות זו פרשנות שלך, תאמין לי. וגם לא מדובר בלגלוג. אבל צחקתי זה נכון. השימוש האינפלציוני במלה 'אגו' משבשת לגמרי את המושג.
    בבקשה אל תקח ללב- את הפרשנות הלא נכונה שלך לדבריי

    • איה  ביום יוני 6, 2011 בשעה 11:11 AM

      קישור לתגובה

      תיקון – משבש לגמרי…