שלושה לאקוניים על ספרים

1. קובץ הסיפורים של רוברט ואלזר, שראה אור ב"הקיבוץ המאוחד", הוא דוגמה ליוזמה תרבותית מעוררת הערכה. הסיפורים עצמם? נקיים, עגמומיים אך שהאינטליגנציה שלהם מזריקה חדווה עקיפה בקורא, מינוריים במובן הטוב וקצת-קצת הרע של המושג.

2. קראתי לראשונה את "אוטוביוגרפיה של קורא" של שלמה גרודזנסקי (ניתן להזמין באינטרנט ב-35 ש"ח ממחסני "הקיבוץ המאוחד"!). דוגמה ומופת למבקר ספרות דגול. מעודכנותו בספרות האנגלו-אמריקאית הפכה אותו לחריג בנוף הספרות הישראלי של שנות החמישים והששים, ולסנדק הולם לנתן זך ואחרים. קריאת חובה לנאמני התרבות העברית!

3. אני מסיים לקרוא פעם שנייה את "מתנת המבולדט" של סול בלו, וסבור, בפעם השנייה, שזו יצירת המופת הגדולה ביותר של בלו (מאלה שקראתי, וקראתי את רובו).

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דודי  ביום נובמבר 28, 2010 בשעה 3:00 PM

    גם אני בדיוק את הובולדט בפעם השניה, ומסכים איתך לגבי ההכתרה. תמיד חשבתי שהספר הזה פשוט גולש ממבין כריכותיו ומאיים להתפוצץ.

  • chicky00  ביום נובמבר 28, 2010 בשעה 3:37 PM

    מסכים לגבי בלו. היום המילה 'ענק' מקבלת משמעות קצת סתמית, בעקבות מבצעי הנחות הענקיים, אבל כאן הספר הוא במשמעותו הבסיסית, של משהו שמצליח ליצור קשר בין שירה אוונגרדית למאפיונרים, בין הקוטב לחום מהביל.

  • סיון  ביום נובמבר 28, 2010 בשעה 6:25 PM

    ממליצה מאוד על הנובלה "סוס בורח" של ואלזר

  • אריק גלסנר  ביום נובמבר 28, 2010 בשעה 6:39 PM

    היי סיון,
    "סוס בורח" היא נובלה נהדרת אך היא של מרטין ואלזר, סופר בן זמננו, נהדר מאד מאד באמת, ולא של רוברט.

  • סיון  ביום נובמבר 29, 2010 בשעה 3:05 PM

    אהה!
    תודה על התיקון

  • דורון  ביום דצמבר 2, 2010 בשעה 10:05 PM

    קראתי את "הקורבן" של סול בלו לאחר ששמעתי כי זה "הספר" שלו.
    לא מצאתי בו עניין רב ולא הבנתי מה מרשים בו כל כך.
    לעומת זאת הספר הראשון שלו שקראתי "תפוס את היום" הוא מצוין והרגשתי כל נימה ונימה של באסה עם הגיבור המדוכדך והמסכן.

    למה מהם דומה "מתנת המבולדט" ?

  • אריק גלסנר  ביום דצמבר 3, 2010 בשעה 3:45 AM

    לדורון,
    "הקורבן" הוא לא ה-ספר של בלו. אבל הוא רומן מרשים.
    "מתנת המבולדט" הוא רומן עם נימה קומית, אז אם אתה מחפש את בלו הרציני יותר עדיף את "כוכב הלכת של מר סאמלר" או "הרצוג". ובכל זאת המבולדט לטעמי עדיף מאד על "הרצוג" ועל השאר.
    הכלל, להרגשתי: בלו יעיל למי שמילא כרסו בש"ס ופוסקים, כלומר בספרות המאה ה-19, בעיקר הספרות הרוסית (הנערצת עליו). הוא כמו פרפראות הבאות אחרי הארוחה. לא עיקר הארוחה. ובכל זאת, כמו שאולי אומרים במאסטר-שף, לפעמים הקינוח הוא לא פחות מהעיקר (הוא כן פחות, אבל לשלמות הרטורית של הטיעון נניח זאת).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: