1. המוסף ל"תרבות וספרות" של "הארץ" הצליח להגיע בשבוע האחרון עד לסופרים עבריים שחיים בחו"ל, כשערך סקר ביניהם על כתיבתם.
כל הכבוד. זו התקדמות יפה מאד. לאט לאט, עם קצת מאמץ, יש לקוות שיגיע בסוף המוסף ל"תרבות וספרות" של "הארץ" לעסוק גם בסופרים עבריים שחיים בארץ.
סתם רעיון נועז.
2. ביקורת האידיאולוגיה החל מהמאה ה-18 היא ביקורת על הייצוג השקרי של מצבם, שנותנים לעצמם בני אדם בהתאם לאינטרסים שלהם.
כך בוקרה האידיאולוגיה מעמדה מעמדית, ובעשורים האחרונים גם מעמדה פמיניסטית.
אבל, עד כמה שידוע לי, לא נעשתה ביקורת אידיאולוגיה מהכיוון הבא: הצנזורה שמפעילים על עצמם גברים מאימת הנשים. הספרה הציבורית מלאה בניסוחים של גברים שעברו יפוי ומיתון לטובת האוזן הנשית. הניסוחים הללו הם אידיאולוגיים במובן זה שהם תיאור מעוות של מצב שנובע מיחסי כוח חברתיים (כי לא רק לגברים יש כוח על נשים, כמו שכמה גברים ונשים שתורמים לאידיאולוגיה המוזכרת הזו בדיוק טוענים, גם ההפך הוא הנכון).
גיבורו של ג'וזף הלר, ב"דיוקן האמן כאיש זקן", מתפאר מדי פעם שהעז לומר דברים מסוימים "גם בחברה מעורבת". זו אכן תעוזה, לעיתים.
3. "אני לא סובל את וולבק. אני שונא מיזנטרופים". עמדה ששמעתי.
4. נדמה שאת הדיונים הפילוסופיים על יחסי סובייקט אובייקט, החליפו בדורנו דיונים פסיכולוגיים על יחסי סובייקט אובייקט.
כשהמגמה התרפויטית השלטת היא המקבילה לפילוסופיה האידיאליסטית הקיצונית, כמעט לסוליפסיזם (כך?) הפילוסופי: להתנתק מעמדת הסביבה, להפחית מחשיבותה, ולפתח מנגנון של הערכה עצמית שאינו תלוי בה. "לאהוב את עצמנו" ולא להסתמך על אהבת הסביבה.
5. בני אדם, כך ייתכן, מתמסרים להבלים התרבותיים מתוך הערכה עצמית נמוכה. הם מרגישים ראויים להם.
זו אולי החוליה החסרה בביקורת התרבות א-לה אסכולת פרנקפורט, שדיברה על הולכת שולל של ההמונים. לא בהכרח. ההמונים בזים לעצמם ולכן מקבלים מה שנותנים להם למרות שהם יודעים שזה זבל. "אני זבל ולא מגיע לי אלא לצרוך זבל".
זה ציטוט מynet. קראו לי פאנ-טקסטואליסט, אבל יש קשר בין טעויות ההגהה הרבות כל כך באתרי העיתונים, ב"הארץ", בnrg ובynet כאחד, מכת מדינה ממש, לשלומיאליות שהתגלתה במבצע בלב ים. מין טמטום כללי, גולייתי, חוסר תשומת לב לפרטים, שמתבטא הן בים והן ברשת, הן בדקדוק והן בדקדוקי העניות (כביכול), שיש לברר ולדקדק לפני כל פעולה כוחנית.
ואולי זה הלא-מודע, או הסב-טקסט, שגרם למפקד להרגיש "כמו נקבה" (או לעורך, להרגיש כלפיו כך)…
* בינתיים תוקנה הטעות. הלוואי ואפשר היה לתקן גם את השגיאה של אתמול באותה קלות.
מבקר חופשי 
תגובות
למרות תבונתי הרבה (כלומר, כמו שאני תופס את עצמי) יש הרבה ממה שאתה כותב שטס לי גבוה גבוה מעל הראש. נזכרתי בזה היום כשהרהרתי שוב בדיון שלך עם דרור בורשטיין, שלא היתה לי כל תקוה להבין ולו רסיסים ממנו. מה שמביא אותי לנקודה החמישית שלך (ולא, ודאי שהבלוג שלך אינו עונה על הגדרת ההבל התרבותי).
אני לא מכיר את אסכולת פרנקפורט, אבל אני חושש שאני מבין את הקושי ללעוס את מה שאינו לעיס עבור הכלל (כמו למשל, הטקסטים שלך). ההבל התרבותי הוא בסך הכל מכנה משותף נמוך שיכול לספק מענה לצרכי לעיסת הפנאי של ציבור גדול ככל האפשר, שהרי בטבורו של ההבל התרבותי מתקיים צורך כלכלי (להתפרנס, להרוויח).
ומכיוון שהכלל עבר אינדוקטרינציה (פעם שנייה שאני משתשמ במילה הזו היום, אז אולי הגיע הזמן להתנצל) שמגבילה את כישורי הלעיסה התרבותיים שלו, הוא כבר לא יכול להגביה את הרף שלו, לקפוץ אך מעט ולהביט מעבר לחומת ההבל שמסתירה לו את כל מה שאינו מצוי על הפלזמה שלו ובתוככי נקבת ערוצשתיים החשוכה שלו.
אם יש לי מסקנה לעניין הזה, הרי שהיא כזו: כל עוד לא מטמיעים ומיישמים בפועל מנגנון ציבורי (היינו, רגולטור בעל שיניים), אין כל דרך להנמיך מעט את המשוכה שמסתירה את התרבות מעיני הציבור או להניח מדרגונת שכזו שתגביה אותו מעט ותאפשר לו להביט סביב.
ותודה על הגירויים פה, גם אם אני זקוק מעת לעת למדרגונת הנ"ל.
בעניין הפמיניזם והצנזורה. מה שכתבת בנושא מעיד לדעתי עד כמה אתה לא מבין בעצם את הסוגיה. הרחבה מסועפת מורכבת.
ודאי לאישה יש כוח על הגבר. הפמיניזם בכל צורותיו (אני מרשה לעצמי להגיד את זה למרות עניות דעתי) לא טען מעולם שאין לה. הרי חלק נכבד מן הטקסטס הפמיניסטי עוסק בניתוח המבנה והיחסים הסקסיסטיים שבין המינים. מה פירוש סקסיסזם – זו דיאלקטיקה בעלת אופי מסויים.
הרעיון הפמיניסטי בעצם, על נגזרותיו, מונע מתוך רצון לערוך שינוי מערכתי מבני ביחסים שבין גברים לבין נשים. אי לכך ולפיכך הגבר אמור להשתנות עם השתנותה של האישה. כשאתה טוען שרק מגברים נדרשת צנזורה זה כאילו שאתה בא ומצהיר שאתה לא מבין את פשרה של הצנזורה הזאת, את מטרותיה ואת משמעותה. ובזה בעצם מרוקן מתוכנו חלק חשוב וגדול מאוד של המאבק הפמיניסטי. הצנזורדה שמפעילים הגברים על עצמם היא ההשתנוּת, חלק חשוב מן ההשתנוּת. הצנזורה לא נובעת מתוך אימת האישה – היא בעלת אופי מוסרי אתי.
אם בכל זאת יש כאלה שטוענים שהם פועלים מתוך אימת האישה – הרי שהם פועלים מתוך אימת חוסר ההתקבלות, על ידי החברה, על ידי הקונצנזוס, שלשמחת הנשים משתנה ומקבל את הנורמות שהן מציבות. כמו ילד שאומר שהוא מתנהג יפה לא בגלל שאכפת לו ולא בגלל שהוא לא רוצה להרביץ, אלא בגלל שהוא פוחד מאמא ומזה שיעשו עליו חרם
אבל זה בסדר בעצם, החרדה מעונש היא לפעמים כוח חיובי
אתה לא חייב להטיל על עצמך צנוזרה אם אתה לא מבין באמת מדוע היא נדרשת ועל מה בדיוק היא נדרשת
תודה על הערותיכם.
לצוף, העובדה שקשה להבין את כתיבתי אינה חביבה עלי ותשלח אותי לבדוק את הכתיבה שלי. אני מעריך מאד בהירות.
לאיה, לא טענתי כי רק מגברים נתבעת צנזורה.
אה, אולי עדיף שאני אקרא יותר 🙂 למען מכנה משותף גבוה יותר.
לאריק. ברור שלא טענת שרק מגברים.
למה נשים צריכות להטיל על עצמן צנזורה? מדוע, מאיזו סיבה. הרי דבריך הם בדיוק הדברים שנאמרו לפני מאה שנה בערך כשהפמיניזם התחיל את דרכו
לא איה, לא טענתי שגם נשים וגם גברים צריכים לצנזר את עצמם. אם כבר טענתי ההפך, שאיש לא יצנזר את עצמו.
אבל האמת שגם בזה אני לא מצדד. כמו שאמר פעם גיבור של דוסטוייבסקי שלו היה בני האדם אומרים כל מה שהם מרגישים אי אפשר היה לעמוד בצחנה.
בקיצור, אני לא מציע דבר פרקטי. לא תוכנית פעולה ולא הצעה פרגמטית. אני מסמן תופעה ומתוך תקווה כי יש ערך תיראפויטי עבור חלק מקוראיי, גם אם קל מאד, לעצם סימון התופעה ולאי ההכחשה שלה.
אוי
מרוב מילים נעתקו מילים
עכשיו שהמילים חזרו ויש זמן
הנקודה החשובה ביותר בעיני היא שדבריך מסמנים בעצם אי הבנה כמו מין כשל לוגי (או פסיכולוגי) בנוגע לתפקיד ולערך אחד מהעמוקים של הפמיניזם. הפמיניזם בא לעולם כדי לתקן מצב אי שוויוני שקיים בין המינים. לתקן נקודת מבט. את ההתייחסות הנקראת פאלוצנטרית (לא רק מצד הגברים כלפי הנשים אלא כמה מצער גם מצד הנשים על עצמן שהפנימו בעוצמה את מבטו של הגבר). כלומר לא מדובר רק בתיקון מעמדי חברתי, אלא בתיקון תודעתי. שהוא זה שיקבע ויעצב את מצבה החברתי מעמדי של האישה בעתיד
הצנזורה שגברים מטילים על עצמם אינה פתרון בעיה של סכנת "הצחנה" שבגללה הבאת דוסטו, לא מדובר "בכנות" מופרזת שיש לצנזר מחשש לסירחון (זו בעיה פסיכו-דינאמית כללית שהיא ברגיל של חיינו וכנראה נצחית). כאן מדובר בבעיה מסויימת מאוד שיש לה הקשרים מגדריים והיא המבט השלוח אל האישה, מצד הגבר. הצנזורה שהגברים מחילים על עצמם – אם מפני שהפנימי קיבלו והם מזדהים ואם רק מחשש – הוא חלק מתהליך של החדרת והטמעת הערכים הפמיניסטיים
כשאתה מציב בשורה אחת, כלומר מקביל, "כנות" מופרזת שעלולה לגרום לבעיות של צחנה, כלומר סתם דיבור ללא גבולות מצד גברים ונשים, עם הצנזורה הפנימית הפמיניסטית (שיום אחד לא תקרא כך יותר אלא תהווה גדר מערכת נורמטיבית פשוטה וברורה שאין עליה שום פקפוק כמו למשל הנורמה לא לקלל את בן שיחי הערבי באמירות גזעניות בשעת דיון על המשט, למשל, אכן יש קשר ודמיון בין שוביניזם סקסיסטי לבין גזענות) אתה בעצם מרוקן לא רק מתוכן אלא גם מן המהות המוסרית את הערכים הנורמות שהפמיניזם מנסה להטמיע בחברה
אני מקווה שאני ברורה יותר כעת
לא התכוונתי להרגיז או להתקיף, מדובר בביקורת, אפילו שאני מאוד אוהבת לקרוא בבלוג וגם שתמיד מעניין אצלך
היי איה, אחשוב על דברייך.
ואני יודע שלא התכוונת להרגיז או להתקיף. זה בסדר.
נראה לי שאולי המחלוקת בינינו נוגעת לשאלה אם יש פתרון לפערים בין גברים ונשים אם לאו.
את מציגה גישה אופטימית בעצם, שיש פתרון כזה, שכל הצדדים יצאו נשכרים ממנו, והוא הפתרון הפמיניסטי (שהיטבת להבהיר אותו ואני מסכים עם הבהרותייך). או אז, כשתתוקן הטעות הפאלוצנטרית, איש, כלומר גבר או אישה, לא יצטרך "לצנזר" את עצמו וכולם יחיו בשלום תחת גפנם ותאנתם.
אני מציע, בוחן בעצמי (אני לא בטוח במאה אחוז בכך), אפשרות אחרת, אפשרות שאת "הסכסוך" בין גברים לנשים אפשר רק לנהל, כמו שאומרים היום בהקשר אחר, לא לפתור. שהפערים בין גברים לנשים הם קומיטראגיים ולא פתירים. שיש אינטרסים מנוגדים עמוקים לשני המינים, ושאי לכך מופעלת צנזורה הדדית של המינים זה כלפי זה.
שכחת שהחייל הוזהר נחרצות ע"י מפקדיו לא לירות באנשיי הספינה ועם זאת לא לאפשר לה להגיע לעזה כי מן הסתם אם היום יתנו להם, מחר הם ישיטו לשם הכל כולל פצצת אטום אם בא להם, ובא להם. ואז התברר לחייל שאנשיי הספינה מנסים לרצוח אותו. התקשורת תמיד תציג אותנו בלי מכנסיים כי כך היא מבטאת את עצמה.
מצתרפת לדברי צוף.
אני מסתקרנת מהבלוג שלך ומשתדלת לעקוב.
אני רוצה להחמיא לך -מעניין,אישי ומקורי. וזה הרבה.
הרבה פעמים קשה מדי לקריאה. אשמח אם תעשה מאמץ בעינין.
תודה ושבת שלום