קצר על המחצית השנייה של חיינו

במחצית השנייה של חיינו, כשכבר איננו חדשים וספונטניים לעצמנו, כשאנחנו כבר מכירים את עצמנו הכר היטב, הכר עד דק, הכר לעייפה, אנחנו מתבוננים בעצמנו כמתבוננים במכונה נוצצת-לשעבר ואטומה-לפנים שפירקנו ופענחנו עד תום, שאותנו כבר לא מפתיעה וגם לא תפתיע. ועם זאת, לפליאתנו הקלה, המכונה המפוענחת והמוּעמת ממשיכה לפעול.

 

משולים אנחנו, במחצית השנייה של חיינו, לאותו אדם שירד רועד במדרגות אבן לולייניות עם נר בוער רוטט בידו האחת, וכף ידו השנייה מחפה עליו. כל מדרגה חושפת לנשימתו הרוטטת והמשתאה של היורד ציורי קיר מוזרים, מסתוריים, עתיקים, סוטים. ולבסוף, כשמגיע היורד למין מרתף, הוא מגשש בקירו וחש במפסק חשמלי. וכשהוא לוחץ על המפסק מציף את המרתף כולו ואת פיר המדרגות שמעליו אור יקרות פלואורסנטי. אור לבן, מסמא, מחטא, חילוני, משעמם.

 

או אז, במחצית השנייה של חיינו, אנחנו הופכים למקיאווליסטיים, כמעט בעל כורחנו. תכונותינו, פנימיותנו האינטימית, המוכרות לנו, המודעות לנו כעת, הופכות לחיילים פשוטים בצבאותינו, משרתות ושפחות למטרותינו ותשוקותינו, קביים למהלכינו בעולם הגדול, הסואן.

מעולם לא עשינו שימוש כה יעיל בתכונותינו, טרם הכרנון-כה, כמו שלפיכך מעולם לא נלווה בוז-עצמי קל להצגתן, להצגת תכונותינו בעולם, שאכן הופכת לסוג של "הצגה" המועלת בחוסר חשק בעיירת שדה פרובינציאלית בפעם האלף ובשביל הכסף, כמו במחצית השנייה של חיינו. 

 

ולתשוקות, לתשוקות הגדולות העצומות המייסרות שלנו, אנחנו מתייחסים כעת, במחצית השנייה של חיינו, בסלחנות ובאירוניה. כמו לקרוב משפחה מביך שהסכנו לנוכחותו.

ועם זאת, תשוקותינו במחצית הזו, השנייה, למרבה הפלא, לא נחלשו; הסלחנות והאירוניה לא התגלו כקטלניות מבחינתן.

הן, התשוקות, במחצית השנייה של חיינו, קיבלו את ציביונה של הכפייתיות. מה שהסעיר אותנו בעבר כבר לא ניתן לשירוש, נקרש, חוזר באופן מכאני, מודע לעצמו, אובססיבי.

לפיכך, אולי אפילו אכזרית ורודנית יותר השפעת התשוקות עלינו, כעת במחצית השנייה של חיינו.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גולדבלט משה  ביום מרץ 10, 2010 בשעה 11:36 AM

    של חייך-בהנחה שתוחלת חייך היא רגילה.אני ממש מקווה שאתה בריא ואם כך אל תתחיל לכתוב על המאפיינים של המחצית השניה של חייך-יש זמן

  • אתי  ביום מרץ 10, 2010 בשעה 11:44 AM

    אפשר להשוות את החיים למפית רקומה, שהאדם לומד לראות את צדה העליון במחצית הראשונה של חייו, אך במחצית השנייה שלהם הוא לומד לראות את הצד השני שלה. הצד הזה אינו יפה, אבל יש בו כדי להחכים, מפני שהוא מאפשר ללמוד כיצד נקשרים אלה לאלה קצות החוטים.
    מהספר הבינוני להחריד של יאלום, שרק הציטטות בו נאות.

  • אריק גלסנר  ביום מרץ 10, 2010 בשעה 11:46 AM

    אני בריא ברוך השם וטפו טפו טפו וטאץ' ווד.
    אבל מרגיש קרוב למה שבדור הקודם כונה "הפיכת הצד של התקליט".

  • תקליט שבור  ביום מרץ 10, 2010 בשעה 7:21 PM

    אני במקומך, פשוט הייתי זורק את התקליט שהוא אתה.

    חשבת על חתיכת וורידים?ואולי תלך כמו גילה אלמגור ותביע את עצמך בים בחוף פרישמן?

  • אריק גלסנר  ביום מרץ 10, 2010 בשעה 8:23 PM

    אני לא נוהג למחוק תגובות.
    מה גם שיש תגובות שמעידות שבעליהן מאמללים את עצמן די והותר ואין צורך להטיל עליהם סנקציה חיצונית.

    אבל יש נקודה אחת שתמיד סקרנה אותי: איך נחצה הגבול הפסיכולוגי בין תגובה ארסית, שוטמת ומכריעה עד עפר, ועם זאת נמנעת מאיחולי מוות או מחלה וכדומה, יודעת לשמור על הגבול החשוב הזה, ולכן היא לגיטימית, לתגובה חסלנית מופרעת?

  • אריק גלסנר  ביום מרץ 10, 2010 בשעה 8:24 PM

    "מאמללים את עצמם"

  • איל  ביום מרץ 10, 2010 בשעה 9:06 PM

    סתם, חשבתי, אולי במחצית השנייה של חייך, אולי ככה, תרשה לעצמך להתוודע אל הצד שבך שמוחק הודעות מסויימות.
    אולי, ככה, תעשה (אני לא אשים י' אחרי הת'), פחות מוכר לעצמך, אולי תחווה את חוויית ההשתקה של קולות מסויימים, ככה, בלי להתנצל או לחשוב על זה לאחר מכן, ובלי להתייסר. [אם כי, מנסיוני, אחרי אולי שתי מחציות ראשונות של חיים, ייסורים רבים מתלווים לפעולה שלא הכרנו, לאיזה ניסיון לחדש משהו במחצית השנייה של חיינו. אולם ייסורים אלה שכרם בצידם.]
    על כל פנים, אם תבחר שלא למחוק אותו, מחק אותי.
    זה יכול להיות מעניין.

  • קבועה  ביום מרץ 10, 2010 בשעה 9:48 PM

    פגוע/ה. אריק, אתה מבקר עם יושרה אז אל תיתן להם לפגוע בך.

  • אריק גלסנר  ביום מרץ 11, 2010 בשעה 2:12 AM

    תודה.

  • סופר עצבני  ביום מרץ 11, 2010 בשעה 9:06 AM

    גלסנר בור ועם הארץ בספרות מופת עולמית. לא קרא קלאסיקנים אמריקאיים או אירופאים.

    אז איך הוא מתיימר להבין בספרות?

    על סמך קריאות של סופרים עלובים ישראליים עליהם הוא כותב דברים טובים?

  • מסכימה עם הטענה ש..  ביום מרץ 12, 2010 בשעה 3:19 PM

    דווקא מתארכים (להוציא האופציה של פצצה אירנית וכו') לא נכון שתתקבל אצלך תחושת 'מעבר'. אולי אתה לא מתעמל? ושיטה נוספת לפי פרופ' בן עמי שרפשטיין בספרו- מומלץ ליוצרים לעשות תרגיליי 'חזרה לילדות' שעדיין באמת איני יודעת מה התרגילים האלה, אך מנסה לברר..

  • רונן  ביום מרץ 13, 2010 בשעה 3:03 PM

    אני יודע שהנושא נטחן שוב ושוב בתגובות, אבל בכל זאת, אנסה לחדש.

    אני מאוד נהנה לקרוא את הבלוג שלך, אני חושב שרשימותיך מצויינות, ואני שמח לגלות דרך קריאה בתגובות שאני בחברה טובה ומפרה.

    הבלוג, עם זאת, הוא יצירה שלך. הוא ארכיון שאתה שולט בו, אתה בוראו, ואתה גם אחראי עליו. כל התגובות שאין מאחוריהן דיון אודות טעות, אלא סתם השתלחות, מכתימות את היצירה היפה הזאת (הבלוג, הכוונה). כמו ציור יפה שילד חרט בו את ראשי התיבות שלו באולר.

    אתה צריך להפגין אחריות כלפי היצירה שלך, אם היא חשובה לך. אלו הפנים האינטרנטיות שלך. לי, בתור קורא, זה מפריע לדעת שבין התגובות המפרות יש גם כאלו שפשוט מעלות בי קבס, וזה גורם לי לבקר בבלוג פחות ופחות.

    אני לא יודע מהי מערכת השיקולים. אם מדובר ביותר מדי מאמץ, אז בסדר, אפשר לוותר, אבל אם לא, אז אנא, תוריד אותם לגמרי, ובטח אל תגיב להם. אתה חייב את זה לקוראיך הנאמנים, שרוצים לקרוא, לדבר, לחוות ספרות.

    אם אתה לא רוצה להורידן כדי לא לפגוע באיזשהי אמת ולהצטייר בעיני עצמך כמצנזר הטוהר, אז אני קורא אותך לסדר, ומתחנן בפניך להתבגר, ושוב, להפגין אחריות כלפי היצירה. באותה מידה אתה יכול לומר שעל מודעת פרסומת של סרט לייצר סימטריה בין הביקורות הטובות והגרועות, ושבכריכה האחורית של ספר אמורות להופיע הפניות למשמיציו.

  • אריק גלסנר  ביום מרץ 13, 2010 בשעה 7:34 PM

    אשקול את דבריך להבא.
    כמי שמאמין בחשיבות חופש הביטוי הביקורתי, קשה המחשבה של מחיקת תגובות ביקורתיות.
    עם זאת, במיוחד לאחרונה משום מה, חלק מהתגובות הביקורתיות אינן עניינות והן אף סרות טעם במידה כזו שיש מקום לחשוב על הרחקתן מהדיון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: