ביקורת על "זה שמחכה", של יותם טולוב, הוצאת "כתר"

בעשור האחרון, בעיקר בעקבות סמיכות האינתיפאדה השנייה לנפילת התאומים והתמשכות שלטון הממשל הניאו-שמרני והפרו-ישראלי בארה"ב (והמעורבות היהודית הכבדה בפיתוח ההגות הניאו-שמרנית), הוסבה תשומת לב גוברת לדמיון בין ארה"ב לישראל. שתי ארצות מהגרים, שתופסות את עצמן כ"ארץ המובטחת", שהשתחררו מהאימפריה הבריטית ושהדת ממלאת בהן תפקיד דומיננטי, ושהוקמו, כך גורסת התפיסה השלילית של הדמיון בין השתיים: על חשבון אוכלוסייה ילידית ושימרו את כוחן מאז באמצעים אגרסיביים. ההשוואה מפורשת וישירה בין ארה"ב לישראל, שהנה השוואה פורה מבחינות רבות, לא נידונה כמעט בספרות הישראלית (למעט ב"האיש המאושר" של צור שיזף). לעומת זאת, הולכים ורבים בשנים האחרונות הספרים העוסקים בישראלים שהיגרו לארה"ב כמו "זה שמחכה" (או "אצלנו עכשיו בוקר", של דאה הדר), שההשוואה בין שתי המדינות נערכת בהן במובלע ובשוליים.

זיזי, הוא רז, בינון, בן העשר, יוצא בשנות השמונים עם משפחתו האורתודוקסית-מודרנית והבורגנית לבוסטון, שם קיבלה אמו המשפטנית עבודה באוניברסיטת הרווארד. זיזי הוא ילד ציוני נלהב, המתנגד לשהות משפחתו בגולה, שהות שאפילו איננה מוגדרת כ"שליחות". הוא מפנטז על חזרה מהירה לארץ: "החזרה שלו לארץ תהיה משמעותית. כמו שלא חוכמה לעלות לארץ בגלל גל של אנטישמיות בקישינב או בגרמניה. הגדולה זה לעזוב דווקא סיר בשר מלא משחקי אַרקֵייד". אנחנו, המבוגרים, קוראים באירוניה את רישום המעקב אחר תודעתו של זיזי. כדאי להתעכב לרגע על האפקט האירוני שהספר נבנה עליו. מהיכן הוא נובע ומה פירושו? פירושו, שאנחנו, המבוגרים, יודעים לעשות הפרדה בין הפוליטי/ציבורי לאישי, אנחנו, המבוגרים, לא "לוקחים באופן אישי" את הציבורי ואילו אצל זיזי לא קיימת הפרדה כזו. בינתיים מגלה זיזי ערנות לסביבתו, אולי תימצא לו דרך לסייע לממשלת ישראל בפעילות ריגול מסעירה (קצת בדומה לפולארד שנתפס זה לא כבר)? שכנו היהודי, מיסטר פרוינד, המסתגר בביתו באופן מסתורי, מצית את דמיונו של זיזי.

עמדתי כלפי הרומן חצויה. הציפייה של הקורא לגלות מה ניצב מאחורי דמותו המסתורית של מיסטר פרוינד, כלומר מה ניצב באמת, לא חזיונות הריגול של זיזי, היא המנוע של הרומן – והמנוע עובד. ההבדלים בין אמריקה לישראל, אף על פי שהם לא מתפתחים כאן לדיון עקרוני, מוסיפים עניין וחן לספר. זיזי בוחן אם חברתו היהודית לורה ראויה לעלות לארץ במבחן ישראליות כפי שליקט שטבעה של זו הוא. לורה, לפיכך, צריכה להפגין חוצפה ודוגריות על מנת להיחשב ישראלית. הרומן מבטא גם מחשבה שמרפרפת במעמקי התת-מודע הישראלי, שבמקרה של אסון פה בארץ: "הם יגיעו לאמריקה, הפליטים, על ספינות משא ובהמה. באקסודוס, הם יבואו לבוסטון וניו-יורק וסן פרנסיסקו" (כך אומר לזיזי, ארנון, הומלס ישראלי שמאזן בחמיצותו כלפי ישראל את המתיקות הציונית של הילד). המתחים המתגלעים בין הוריו של זיזי, אמו הפורחת באקדמיה האמריקאית ואביו הכמה לשוב ארצה, יחסים המגיעים עד סף פרידה, מתוארים בעדינות. ולבסוף, עומדת לזכות הרומן, הוירטואוזיות הלשונית-מושגית שמתגלה מדי פעם בתיאור מחשבותיו של זיזי, המלהטט בין העולמות השונים שהוא חי בהם. "פול רוויר (גיבור מלחמת העצמאות האמריקאית – א.ג.) היה משהו…הבריטים באים, צריך להזהיר. ולפיד אחד בידו, כמו מכבי".            

הנקודה האחרונה היא גם אחת החולשות של הספר. זה לא רק ספר על ילד, זה ספר שיוצר אפקט של ילד שצועק "תראו, תראו כמה אני מיוחד". הקורא מרגיש שהוא נדרש להתפעל מהוירטואוזיות, למחוא כפיים, והוא אכן לעתים מתפעל, אבל זה מעייף. חולשה נוספת היא היעדר המקוריות. טולוב ישר בעניין הזה ומודה ב"תודות" בהשפעה הכבדה של גרוסמן עליו (אם כי יכולתו של גרוסמן, המשחזר בוירטואוזיות לשונית תודעה משובשת של ילד, מרשימה יותר). אבל עדיין, ילד בן תשע-עשר בעל דמיון מפותח, שעסוק בעבודת ריגול וממיר את מושגי עולם המבוגרים לעולמו תוך כדי שיבושם? אולי טולוב מסכים עם ברכט, כמדומני, שאמר "הסופרים הקטנים – מושפעים; הגדולים – גונבים". אבל הבעיה, בה"א הידיעה של הספר, שאינה נעדרת אגב גם מיצירתו של גרוסמן, היא תחושת אי הנוחות שמעוררת יצירה שנכתבת מנקודת מבט של ילד. בסיפור כזה יש מניפולציה מובנית, רגשנות בסיסית (שניתן לתמצת אותה אולי כך: "איזה מתוק!!") וצריך כישרון גדול במיוחד שיפצה את הקורא על התחושה שמנצלים את חולשתו לגיל הגיבור הראשי. כאן אין פיצוי כזה.

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: