שניים קצרים

1. לעתים, כשאדם מגלה אמפטיה לזולת, הוא מוליד מקרבו רגש נלווה לאמפטיה הזו, רגש הבוקע ממש אחריה, כיעקב הצץ במפתיע מהרחם וידו אוחזת בעקב אחיו.

הרגש התאום הזה הוא התמוגגותו של האדם מעצמו, על עצם יכולתו להרגיש. 

 

2. ב"סיפורי סבסטופול" אומר טולסטוי, שבזמן הפסקת האש במלחמת קרים, ניהלו ביניהם החיילים הרוסים והצרפתים שיחות נימוסין. תוכן השיחות הללו, מעיר טולסטוי, לא נקבע לפי מה שבאמת היה על לבם של החיילים בצבאות הנצים. תוכן השיחות נקבע על פי אוצר המילים הצרפתיות שהיה ידוע לחיילים הרוסיים.

לפעמים, כשאני חושב כמה פעמים בחיינו הציבוריים והאישיים, האינטלקטואליים והרגשיים, ייתכן כי אנחנו מבטאים עמדות לא בתואם למה שאנחנו מרגישים או חושבים בפועל, אלא בתואם לנוסחים ולצירופי-הנוסחים הידועים לנו מכבר, הזמינים לנו, המצויים תחת ידינו באותו רגע בו נדרשנו להביע את עמדתנו – אני נתקף סחרחורת.

     

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • תומר  ביום אוגוסט 11, 2008 בשעה 8:26 PM

    בעיקר מספר 1. הו אלוהים, כמה פעמים אנחנו מרגישים רק כדי להרגיש – כי זה הרי מה שקורה אחרי הפעם הראשונה שאנחנו שמים לב לתופעת התאומים ההסיאמיים הזאת, שניסחת בבהירות, שבה רגש הופך לריגוש. כי לא רק גאווה על היכולת שלנו להרגיש (זאת עוד היפעלות מדרגה גבוהה, מופשטת), אלא עונג מעצם ההרגשה עצמה, שהופכת במהרה לעיקר, ואז אחנו לא אמפתים (לדוגמא) כי הזולת מרגיש רע, אלא פשוט כדי שאנחנו נרגיש משהו.

  • מחמלבף  ביום אוגוסט 11, 2008 בשעה 8:26 PM

    וואן אוב יור בסט

  • ריקי כהן  ביום אוגוסט 11, 2008 בשעה 8:42 PM

    בדיוק אתמול חשבתי, שמשהו יחלץ אותי כבר מהניסוחים שהושתלו בי מכל מיני מקורות זרים. מעולה.

  • אריק גלסנר  ביום אוגוסט 11, 2008 בשעה 10:07 PM

    רבה.
    תומר – אני גם רואה משהו חיובי בתופעה שניסיתי לתאר. התחיות באמצעות הדאגה לזולת. השאלה היא, כמובן, מה המניע: הראשוני או המשני.

  • דוד שליט  ביום אוגוסט 12, 2008 בשעה 9:08 AM

    הופעת התאום עשויה לגרור את האח השלישי, הלעגני, "נהנה מעצמך, מה?", שאף עלול להוריד נבוט על אחיו.

  • א' מלשכת הגזית  ביום אוגוסט 12, 2008 בשעה 11:45 AM

    על הקמצן העשיר שהחליט לשנות את דרכו והודיע שמעכשיו ירחם על עניים, וכאשר התדפק עני אחד על דלתו בליל גשם אמרה אשתו "החלטת לרחם על עניים, מדוע לא תפתח לו את הדלת?" הסביר לה: "כי אז אחדל לרחם עליו".
    ולריקי כהן – אני מתקשה לחשוב על ניסוחים שלא הושתלו בנו ע"י מקורות זרים.

  • חן  ביום אוגוסט 12, 2008 בשעה 12:08 PM

    1- מאד נכון ומנוסח היטב.
    אני לא בטוחה שאתה באמת זקוק כאן למטאפורת יעקב ועשו. ניסחת זאת בדיוק ובזקיקות מספקת
    🙂

  • אביהו  ביום אוגוסט 13, 2008 בשעה 2:26 AM

    רגשות חיוביים ולא רק אמפתיה מובילים למקומות חיוביים בכל מקרה. מומלץ לנסות כמה שיותר ובחום.
    הרגש הזה הוא לא רק התמוגגות האדם מעצמו, הרגש
    הזה הוא הדבר הכי בריא ומחסן את הגוף והלב
    וכדאי אריק …שגם אתה תנסה יותר

  • עמית פכלר  ביום ספטמבר 12, 2009 בשעה 1:16 PM

    קודם כל, מתי יתעדכן האתר?

    שנית, אסוציאציה להתמוגגות מעצם היכולת להרגיש: בודלר כתב (אל תשאלוני איפה) "אני / מתפעל מעצמי /מתפעל מפרח".

    שלישית, בדיוק אתמול גמרתי (לא סיימתי!) לקרוא רומן ישראלי שעוסק בזה, בין היתר: "ובזמן הזה" מאת אריק גלסנר, בהוצאת כתר. הקריאה היתה לא קלה אך משתלמת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: