קצרים (בעיקר) בעסקי ספרות

1. יש סופרים, סופרי-אמת, שעושים ילדים (גם/רק?) בשביל לא לאבד קשר עם הדור הצעיר, מתוך חשש שאמנותם תהפוך ללא-רלוונטית.

2. "סופר גדול, גדול", אמר הפרופסור המכובד, נושא ימינו ברמה, כמו נואם, ומייד מרים גם את שמאלו, מרווח את שתי כפות ידיו בכדי להמחיש את הנפח. "אבל איזה שחקן! איזה שחקן!", מניע הפרופסור את ראשו המידלל בשלילה פרקינסונית. "אבל גדול, גדול, סופר גדול", מרחיב הפרופסור המקשיש את מוטות ניעות השלילה וממתן מעט את קצבה.

3. מי שחפץ להכיר את המציאות הישראלית לעומק, לדבר בה בתבונה, מוטב שיקרא את הספרות הישראלית, מוטב שיהיה מבקר ספרות חובב. פובליציסט שרוצה להבין תהליכי עומק היה, למשל, מוצא בספרו של הסופר האתיופי הסביר, אומרי טְג‏אַמְלָק אַ‏בֵרָ‏ה, מגמה של חזרה לשורשים, ואף למיסטיקה, האתיופיים – לא ש"סניקיות! – חודשים לפני שהעיתונות גילתה את התופעה בפליאה.

4. "תרבות גבוהה" בישראל – בניגוד, נגיד, לצרפת – אינה נחלתם של השולטים בחברה. השולטים בישראל בְערים (תרתי וכו'). "תרבות גבוהה" בישראל, בפרפרזה על המינגוויי, אינה דרך לנצח, אלא להפסיד בכבוד. "להפסיד בכבוד", על ידי החשיפה שגם הרוח מסעירה, לא רק הכספגוף. להילחם ב"תרבות גבוהה", בהקשר הישראלי, זהו מעשה ריאקציונרי.

5. כיוון שהאינטלקטואלים הישראליים נדחקו מעמדית ופוליטית ממוקדי הכוח, כיוון שהרוח בישראל מבוזה, מצאו האינטלקטואלים הישראליים, מצאה הרוח הישראלית, מוצא נוח, אג'נדה מפתה: שנאת כל מה שקורה בישראל. דרך השנאה וההתרסה הם מקווים להשיב לעצמם את כבודם, אולי גם את כוחם.

אני לא מסכים. 

6. יש אנשים שקוראים בלוגים – למשל, את הבלוג שלך – מתוך רוח גדלות מפוקפקת, מופרכת: בוא נראה מה העם שם, באינטרנט, חושב. אח"כ נעשה מזה מטעמים בעיתון. ננכס תובנות, נתפלמס עם תובנות, נשתמש ככה בעם.

אני לא העם.

אני – אני.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • טלי  ביום אפריל 11, 2008 בשעה 10:16 AM

    לגבי ההערה האשונה- ברצינות? בוודאות? זה נשמע לי מופרך, אבל אם זה נכון, זה מזעזע לא פחות או כמעט לא פחות, מהתעללות בילדים, וזה גם מתחיל באותו מקום תודעתי שמתייחס לילד כאל חפץ, אוביקט- אוביקט להשראה, אוביקט להתעללות אבל עדיין אובייקט.

    לגבי החמישית- בלי דוגמאות ספציפיות לתופעה שאליה אתה מתכוון קשה קצת להתייחס ובכל זאת, רק על עצמי לספר ידעתי, ואני יכולה להעיד על עצמי שכל הביקורת (הרבה) שיש לי על המדינה בעניינים מעניינים שונים, לא רק שאינה נובעת משנאה- היא נובעת מאהבה, מאכפתיות, ומהתסכול הרב שהן מולידות במפגשן עם תופעות רבות במציאות.

  • המגפיים של ברוך  ביום אפריל 11, 2008 בשעה 4:49 PM

    הסיפא של הרשימה הזאת שלך ("אני – אני"), לצערי, יכול לשמש כמשל וכהגדרה קולעת לנושא רשימותיך בזמן האחרון (בעיקר ה"קצרים"). הן נהיו יהירות ואגוצנטריות בצורה מצערת.
    לדעתי.
    כלומר, אולי אותך זה לא מצער, אבל אותי כן, בשבילך.

  • אריק גלסנר  ביום אפריל 11, 2008 בשעה 6:21 PM

    טלי, את ההערה הראשונה הייתי מעדיף שיקראו באופן לא קונקרטי מדי.וגם מיתנתי אותה מעט, בעקבות הערתך.
    לגבי הערתך להערתי החמישית: דיברתי על תופעה, תופעה משמעותית בעיניי. ברור לי שיש רבים שביקורתם אינה נובעת משנאה, אני מרשה לעצמי למנות את עצמי עמהם.
    למגפיים: אני לא קדוש. יש לי אגו ולעתים, כשמוחצים אותו, הוא מצטווח.
    אני גם לא מאמין באנשים בלי אגו.
    נכון, ואני מנסה ללמוד זאת, לא לתת לאגו להשתלט עליך.
    לעניות דעתי, זה לא המקרה.

  • אסתי  ביום אפריל 11, 2008 בשעה 9:27 PM

    זה מעניין כי היום הבנתי סופית שיש מי שקורא את הבלוג שלי וגם כותב באיזה עיתון שלא נקרא בשמו אבל זה העיתון שאני מנויה עליו
    ומודה שלא ממש שמחתי לגלות שאני משמשת כמוזה לכמה וכמה מהכתבות

    אבל שויין, מכירה את התופעה גם מהתחום המקצועי שלי כארטדיירקטור אז אני די רגילה שיגנבו ממני רעיונות, ממליצה לך לראות את הצד היפה שבעניין – לך תמיד יהיו רעיונות בעוד שלמשתמשים בהם יהיה תמיד את הצורך לחפש בקדחתנות נושאים ותובנות
    ולכן זו לא "גדלות רוח" שלהם, והם לא רואים בך "עם" אלא מישהו שהם יכולים לשאוב ממנו תובנות שלהם אין

  • חן  ביום אפריל 12, 2008 בשעה 9:22 AM

    נראה לי שלפעמים מבינים את דברייך באופן מילולי מדי 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: