"תגיד, יש איזה ספר עברי שקראת, מאז שנעשית מבקר זחוח, ואהבת חוץ מאשר את הגראפומניה שאתה כתבת? קודם הספר הנפלא, הנבצר מבינתך המוגבלת, 'אדום עתיק' והיום בצורה מתנשאת וכביכול בת-סמכא, הספר של גייל הראבן.
ועוד לא דיברנו על זה, שמי שמתימר להיות סופר, עדיף שלא יבקר ספרות פרוזה. לפחות לא פרוזה של הקולוגות הישראליים
אתה נפיחה ריקה".
מייל שקיבלתי היום בבוקר.
הכותב – מפאת כבודו לא אזכיר את שמו – אינו סופר או סופרת שביקרתי.
תוספת: כדי למנוע הבהרות (לאור התגובות שהתווספו להלן): אני אינני יודע מי הוא הכותב. אינני מכירו, יש לי רק את שמו (שייתכן, כמובן, שהוא בדוי). לא ידוע לי אם הוא בעל של, מכר של, או מישהו עצבני בשגרה.
אגב,
אני אולי מתנשא, אבל הלוואי והייתי זחוח. אני מנסה שנים ולא מצליח.
לגבי נפיחה – לא לי לשפוט. היא אחת מהדברים שאדם אינו חש בהם באותו האופן שחשים בהם הסובבים אותו.
מבקר חופשי 
תגובות
קשה לדעת מי יותר מתנשא וזחוח …
אין לי הרבה הרהורים בדבר זהותו של אותו אחד בן זוגה של אחת הסופרות .
אל תיקח את זה קשה. יש עוד כמה שזוכים בברכותיו. במקרה שלך זה לפחות בלי ג'ורה והטרדות מיניות.
לטובת הדוקטורט שיום אחד תעשה באנתרופולוגיה…
שיהיה ללא ספק מחקר משעשע למדי
עשית לו את היום!
הוא יושב וקורא (ואם להסתמך על ניחושה של אסתי מדובר, כנראה, במישהו שחורש את "רשימות" לא מעט)ומרגיש גיבור גדול על איך שהוא הכניס לך.
לא עדיף להתעלם ודי?
התגובה שלך כל כך תמימה וכל כך נוטה לראות בו את הנורמליות שזה מדהים.
מקווה מאוד שלא תאלצי להגיע לאיזושהי היכרות עם התופעה האלימה והמטורפת הזאת.
אגב, הוא כמובן הספיק כבר להכפיש את האריק גלסנר בפורום ספרים של ווי-נט שנכנסתי לשם כדי לבדוק שאכן לא טעיתי.
בעוונותי לא ידעתי שכיוונת (ם) למישהו מסויים, התגובה שלי (האווילית יש לציין) נעשתה מתוך הומור ציני. אז אני מתנצלת, אבל אני חלוטין לא בקיאה בחומר ובנפשות הפועלות בתחום. שבוע מקסים!
באיזו תקופה בימי ווי-נט מדובר? כשאת היית העורכת? (אגב, זוכרת אותי?). אריק, אתה מבקר מצויין בעיני, אתה יודע זאת. המשך בדרכך.
כן, האיש מוכר. זה קירקס של איש אחד.
למי שתוהה במי מדובר – זה בן זוגה לחיים הסופרת ג'
ראוי שייכתב עליו ספר. תופעה מדהימה.
ומי שעדיין תוהה מי זאת הסופרת ג'?